למה אני לא מצליח להתנתק מהטלפון?

״אתה כל היום בטלפון״. שמעת את המשפט הזה מספיק פעמים. אבל כשמבקשים ממך להניח אותו, אולי אתה באמצע משחק עם חברים, מתכתב עם מישהי או צופה בסרטונים אחרי יום שאין לך כוח לדבר עליו. מבחינת ההורים עברו כבר שעתיים. מבחינתך, עוד לא סיימת את מה שאתה עושה.

למה אני לא רוצה להפסיק להיות בטלפון? לפעמים התשובה פשוטה: כיף לך. לפעמים יש שם חברים שאתה רוצה לדבר איתם. ולפעמים, כשאתה גולל, אתה חושב פחות על הריב בבית, על מה שקרה בכיתה או על המשימה שאין לך מושג איך להתחיל.

לא צריך להעמיד פנים שכל זה חסר ערך. אבל גם לא צריך לבחור בין ״אין שום בעיה״ לבין ״אני מכור״. אפשר ליהנות מהטלפון ובכל זאת לגלות שאתה נשאר בו יותר ממה שהתכוונת, שוב ושוב.

מה אתה לא רוצה להפסיד?

כשאומרים לך ״תכבה״, לא תמיד מבינים מה מבקשים ממך להפסיק. אם החברים באמצע משחק משותף, היציאה שלך משפיעה גם עליהם. אם מתכננים מפגש בקבוצה, אתה רוצה לדעת איפה ומתי נפגשים. ואם סוף סוף מישהו מקשיב לך בצ'אט, לא מפתיע שקשה לך לסיים את השיחה.

בגיל ההתבגרות, הקשר עם קבוצת השווים חשוב גם מחוץ לשעות הלימודים. הטלפון מאפשר להמשיך את הקשר הזה בבית. הבעיה אינה עצם הרצון לדבר עם חברים, אלא החשש שאם לא תענה מיד, יכעסו עליך, ישכחו להזמין אותך או ימשיכו בלעדיך.

יש גם רגעים שבהם המשחק נותן לך תחושת הצלחה שקשה למצוא במקום אחר. אתה יודע איך להתקדם, משתפר ורואה תוצאה. כשבלימודים אתה מתאמץ ועדיין לא מבין, טבעי להעדיף את המקום שבו אתה מרגיש שאתה יודע מה אתה עושה.

ולפעמים אין סיבה עמוקה. הסרטונים מצחיקים, המשחק מעניין ואתה פשוט נהנה. לא כל שימוש בטלפון הוא בריחה. כדי להבין אם יש קושי, צריך לבדוק מה קורה אצלך,כדי  לא להדביק לכל נער אותו הסבר.

מתי ההנאה מתחילה לעלות לך ביוקר?

נכנסת לראות שני סרטונים לפני השינה. כשאתה מסתכל שוב על השעה, עברה כמעט שעה. רצית לענות לחבר ואז להתחיל ללמוד, אבל ההודעה הובילה לשיחה, ומשם עברת לעוד אפליקציה. עכשיו כבר מאוחר, ואת מה שדחית תצטרך לעשות בלחץ.

אלה דוגמאות להבדל בין לרצות להשתמש בטלפון לבין להתקשות לסיים. עצם זה שנהנית אינו אומר שהתכוונת להישאר עד שתיים בלילה. ועצם זה שההורים מגזימים לפעמים אינו אומר שכל מה שמדאיג אותם לא קורה.

מחקר אורך בקרב 4,285 צעירים בארצות הברית בדק את השימוש בטלפון, ברשתות חברתיות ובמשחקים במשך כמה שנים. צעירים שדיווחו על שימוש שקשה להם לשלוט בו סבלו יותר מקשיים נפשיים, וגם ממחשבות ומהתנהגויות אובדניות. לעומת זאת, לא נמצא קשר בין מספר שעות המסך שדיווחו עליהן בתחילת המחקר לבין הקשיים שנבדקו בהמשך. הממצאים אינם מוכיחים שהשימוש במסכים גרם לקשיים האלה. הם מדגישים שחשוב לבדוק גם מה קורה בזמן השימוש, ולא רק כמה שעות הוא נמשך.

סקירת מחקרים על שימוש בעייתי בטלפון אצל ילדים ובני נוער מצאה שהקושי אינו קשור לגורם אחד בלבד: במחקרים נבדקו גם מאפיינים אישיים וגם היחסים בבית. לכן חשוב לברר מה אתה עושה בטלפון, איך אתה מרגיש ומה קורה בשאר היום, ולא להסיק מסקנות רק ממספר השעות.

הסימן שכדאי לשים לב אליו הוא הפער החוזר בין מה שרצית לעשות לבין מה שעשית בפועל. אם אתה דוחה שינה, מבטל תוכניות או לא מצליח ללמוד בגלל השימוש, יש משהו לבדוק. גם אם אינך רוצה לוותר על הטלפון.

חמש סיבות להישאר בטלפון

״כל החברים שלי שם״

נכון, ולא צריך להתנתק מהם כדי להוכיח שאתה מסוגל. אבל האם כל בדיקה של הקבוצה היא באמת שיחה עם חברים? לפעמים אתה נכנס רק כדי לוודא שלא פספסת משהו, גם כשהשיחה כבר לא מעניינת אותך. במקרה כזה, מה שמחזיק אותך אינו רק הרצון בקשר, אלא גם הפחד להישאר מחוץ לעניינים.

אפשר לבדוק מה קורה אם אתה אומר לחברים מראש שלא תהיה זמין בשעה מסוימת. אולי תפספס כמה הודעות. השאלה היא אם באמת תפסיד את הקשר, או שרק תצטרך להשלים את השיחה מאוחר יותר.

״זה מרגיע אותי״

יכול להיות. אחרי יום קשה, מוזיקה או סרטון מצחיק יכולים לעשות לך טוב. ההבדל נמצא במה שקורה אחר כך: האם ההפסקה עזרה לך לחזור למה שחיכה לך, או שהמשכת לגלול עד שכבר לא נשאר זמן?

אם בכל פעם שקשה לך אתה פותח את הטלפון, המשימה נשארת פתוחה והשיחה הלא נעימה עדיין מחכה. קיבלת הפסקה מהקושי, אבל לא בהכרח עזרה להתמודד איתו.

״אין לי משהו טוב יותר לעשות״

לפעמים באמת משעמם. לא כל ערב צריך להיות מלא בחוגים ובתוכניות. אבל יש הבדל בין ערב פנוי לבין ערב שבו רצית לעשות משהו ולא התחלת, כי היה קל יותר לפתוח עוד סרטון.

לפני שאתה קובע שאין לך עניין בשום דבר אחר, בדוק אם נתת הזדמנות. אם לקחת גיטרה, התחלת לצייר או יצאת להליכה, ובדקת את הטלפון אחרי שתי דקות, עדיין לא גילית אם הפעילות מעניינת אותך. רק גילית שהטלפון היה זמין יותר.

״ההורים שלי רק רוצים לשלוט בי״

יכול להיות שהדרך שבה הם מעירים לך מרגיזה, ואולי הם באמת לא מבינים מה אתה עושה. מותר לומר את זה. אבל אם נשארת עוד שעה רק כדי שלא יחשבו שנכנעת, גם זו החלטה שהתקבלה בגלל הריב, ולא בגלל מה שרצית לעשות באותו ערב.

אפשר להתנגד לדרך שבה דיברו אליך ובכל זאת לסגור את המשחק, אם אתה רוצה לישון או לצאת. אין צורך להפסיד משהו שחשוב לך כדי להוכיח שהם לא קובעים.

״אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה״

אולי אתה צודק. במקום להתווכח על זה, אפשר לבדוק פעם אחת שבה יש לך סיבה משלך לסיים. לא כדי לרצות את ההורים, אלא כדי לקום פחות עייף, להגיע למפגש בזמן או לסיים עבודה בלי להישאר ער עד מאוחר.

ניסוי של שבוע: לסיים כשאתה החלטת

בחר דבר אחד שהיית רוצה שייראה אחרת השבוע. למשל, להגיע בזמן לאימון, לסיים עבודה עד תשע או ללכת לישון בשעה שבחרת. אם אין כרגע דבר שאתה רוצה לשנות, אין צורך להמציא מטרה רק כדי לבצע את הניסוי.

ביומיים הראשונים אל תשנה את ההרגל. רשום בקצרה מתי התכוונת לסיים את השימוש, מתי סיימת בפועל ומה גרם לך להמשיך: שיחה, סיבוב נוסף במשחק, סרטון או מחשבה שלא רצית לחזור אליה.

בחמשת הימים הבאים נסה החלטה אחת ברורה. לדוגמה: ״בעשר וחצי אני מסיים את המשחק כדי להיות במיטה באחת עשרה״. חשוב לתכנן גם איך: להודיע לחברים מראש, לא להתחיל סיבוב חדש סמוך לשעה שקבעת ולהניח את המכשיר במקום שלא תרים אותו בלי לשים לב.

בסוף כל ערב רשום אם עמדת בהחלטה, מה הקשה עליך ומה עזר. בדוק גם אם הרווחת את מה שרצית: הגעת בזמן, סיימת את העבודה או קמת פחות עייף. אם יש לך בעיות שינה, כדאי להבחין בין לילה שהתארך בגלל הגלילה לבין לילה שבו הנחת את הטלפון ובכל זאת לא הצלחת להירדם.

אם לא הצלחת, אל תסכם את השבוע ב״אין לי כוח רצון״. בדוק באיזה רגע שינית את ההחלטה ולמה. הניסוי נועד לעזור לך לזהות את ההרגל, לא לתת לך ציון ולא לאבחן התמכרות.

ומה אם אני בכלל לא רוצה להפסיק?

אז אין טעם לכתוב בשבילך תוכנית גמילה שאתה לא מעוניין בה. אפשר להתחיל בשאלה אחרת: יש משהו בשגרה שלך שמפריע לך? העייפות, הלחץ לפני הגשת עבודה, הריבים בבית או התחושה שהערב נגמר בלי שעשית מה שתכננת?

אם יש, אפשר לבדוק איזה חלק יש לטלפון בקושי הזה. ייתכן שתגלה שאתה רוצה להמשיך לשחק ולדבר עם החברים, אבל לא רוצה לשלם על זה בכל בוקר. זו כבר מטרה שלך, לא הוראה של ההורים.

איך עובדים על זה בשיטת מ.ס.ע?

באימון בשיטת מ.ס.ע אנחנו לא מתחילים מהחלטה שאתה צריך פחות טלפון. במיפוי בודקים קודם את החיים שלך: מה קורה בבית ובלימודים, איך אתה מרגיש עם חברים, מה קל לך ומה קשה. מתייחסים גם לחוויות מוקדמות ולמה שלמדת על עצמך, בלי להניח מראש מה עבר עליך.

אחר כך בוחנים רגע שחוזר על עצמו. למשל, אתה מתיישב ללמוד, נתקע בשאלה ומרגיש שאתה שוב לא מצליח. אתה פותח את הטלפון, נרגע לכמה דקות ונשאר בו. העבודה עדיין מחכה, ועכשיו קשה עוד יותר לחזור אליה. זו המחשה אפשרית, לא תיאור של כל נער.

בשלב הסילוק עובדים עם הפחד והאמונה שמחזיקים את הדפוס. אם כל קושי בלימודים נהפך אצלך ל״אני לא מסוגל״, לא מסתפקים בתזכורת לכבות את המסך. בודקים איך למדת לחשוב כך על עצמך ועובדים על הקושי שהטלפון עוזר לך לדחות. המטרה אינה לבטל את הצורך שלך בהקלה, אלא שלא תהיה תלוי רק במסך כדי להשיג אותה.

במקביל מגדירים איך היית רוצה שהיום שלך ייראה ובוחרים יעד מעשי. בשלב העצמאות מתרגלים ומודדים: האם הצלחת לחזור לשאלה שנתקעת בה, לסיים שיחה בזמן שבחרת או לצאת לאימון למרות שרצית להמשיך לשחק?

אימון רגשי לנוער במצפן הלב מתקיים אונליין. הוא מתאים כשאתה מזהה קושי שחוזר ורוצה לעבוד עליו, גם אם המטרה שלך אינה להפסיק להשתמש בטלפון. הניסוי במאמר יכול להראות לך מה קורה; התהליך מאפשר לבדוק מדוע זה חוזר ולבנות דרך אחרת להתמודד.

מתי צריך עזרה נוספת?

אם מישהו מאיים עליך, סוחט אותך או מפיץ תמונות שלך, אל תנסה לפתור את זה לבד. שתף מבוגר שאתה סומך עליו. גם פגיעה עצמית, מצוקה קשה או ירידה חדה ומתמשכת בתפקוד מחייבות פנייה לאיש מקצוע מתאים. אימון אינו תחליף לטיפול נפשי או רפואי כשיש בו צורך.

אפשר לרצות את הטלפון וגם לרצות משהו נוסף

אתה יכול לאהוב משחקים, לדבר שעות עם חברים וליהנות מסרטונים. השאלה היא אם אתה מצליח גם לעשות את הדברים האחרים שחשובים לך.

לא צריך להתחיל מ״אני מפסיק״. אפשר להתחיל מ״אני רוצה להגיע לאימון היום״ או ״אני רוצה לישון לפני חצות״. אם שוב ושוב אתה מתכוון לסיים ולא מסיים, כדאי לברר מה גורם לך להישאר. לא כדי שמישהו ינצח בוויכוח על הטלפון, אלא כדי שתוכל לעמוד בהחלטה שלך.