דלג לתוכן הראשי
← חזרה למאמרים

למאמרים נוספים: עולמם הרגשי של בני נוער

טלפון עם שיחה פעילה ליד כוס יין שנעזבה ובקבוק על שולחן

שתיתי יותר מדי ואני מפחד לספר להורים: מה עושים עכשיו?

אפשר לפחד מהתגובה ובכל זאת לבקש עזרה

יוסי מדלסי - מומחה לשחרור דפוסים ✓ נבדק ואומת •עודכן: 6.10.2026 •7 דק׳ קריאה
תוכן העניינים +

שתית ואתה מרגיש לא טוב עכשיו?

אם שתית ויש לך קושי בנשימה, בלבול חמור או הקאות חוזרות, בקש ממישהו שנמצא לידך להתקשר מיד למד״א 101. אם אתה לבד ומסוגל להתקשר, חייג בעצמך. אל תחכה לאישור מההורים או מהחברים. אם אינך בטוח עד כמה המצב מסוכן, תאר למוקד מה קורה ופעל לפי ההנחיות.

אם אתה ליד חבר ששתה וקשה להעיר אותו, הוא מפרכס או מתקשה לנשום, התקשר מיד ל־101. אל תשאיר אותו לבד ואל תחכה שיתעורר. אם אתה עצמך מרגיש לא טוב אחרי שתייה, פנה למבוגר פיכח ובקש שיישאר איתך. גם היעדר הסימנים האלה אינו מוכיח שהמצב בטוח.

למה אתה כותב לאמא ואז מוחק?

דמיין את הרגע הזה: אתה במסיבה, והראש מסתובב ויש לך בחילה. לפני שעה היה כיף. עכשיו אתה רוצה הביתה. אתה פותח את הוואטסאפ של אמא וכותב: ״את יכולה לבוא לקחת אותי?״. לפני שאתה שולח, אתה חושב על הרגע שבו תיכנס לאוטו והיא תריח את האלכוהול.

חבר רואה אותך עם הטלפון ואומר: ״עזוב, חכה קצת. עוד מעט תרגיש טוב״. אתה מוחק את ההודעה. לפחות בינתיים לא תצטרך להסביר לאמא מה קרה, ולא לחשוש שהחברים יכעסו שהבאת הורה למסיבה.

זו המחשה, לא מקרה אמיתי. היא מראה את המלכודת במשפט ״שתיתי יותר מדי ואני מפחד לספר להורים״: אתה צריך עזרה, אבל הדרך לקבל אותה עוברת בדיוק בשיחה שאתה מנסה להימנע ממנה.

לכן כדאי להפריד בין שתי החלטות: למי פונים עכשיו כדי לקבל עזרה, ואיך מדברים אחר כך על השתייה. אתה לא צריך לדעת מראש איך ההורים יגיבו כדי לספר להם שאתה מרגיש לא טוב.

״שתיתי יותר מדי״: מתי לא מחכים?

מתי לא מחכים? בדיוק כפי שלמדנו כשמנסים לעזור לחבר שחווה מצוקה רגשית קשה, הבטיחות והחיים תמיד קודמים לפחד מה יגידו. לפי מכוני הבריאות הלאומיים, קושי להישאר ער, נשימה איטית או לא סדירה, עור חיוור או כחלחל והקאות חוזרות הם סימני סכנה שמחייבים עזרה מיידית.

המצב עלול להחמיר גם אחרי שהפסקת לשתות: אלכוהול שנותר בקיבה ובמעיים ממשיך להיספג לדם. גם אם אתה או החבר הפסקתם לשתות, אי אפשר להסיק מכך שהסכנה חלפה. לחכות עד הבוקר או לתת למי שמרגיש רע ללכת לישון עלול לעכב עזרה נחוצה.

אל תנסה להחליט לפי מספר הכוסות בלבד. גודל הכוס, חוזק המשקה, קצב השתייה ותרופות או חומרים נוספים משנים את הסיכון. אם יש חשד להרעלה, מתקשרים ל־101 ומספרים בדיוק מה ידוע ומה לא.

מה עושים עד שמגיעה עזרה?

אם אתה זה ששתה, הפסק לשתות וקרא למבוגר פיכח שיישאר איתך. אם אתה עוזר לחבר ששתה, אל תשאיר אותו לבד. אם הוא מקיא כשהוא ער, עוזרים לו להתכופף קדימה. אם הוא מחוסר הכרה אך נושם, משכיבים אותו על הצד ופועלים לפי הנחיות המוקד. אין לתת אוכל או שתייה למי שאינו ער לגמרי.

אם החבר אינו מגיב ואינו נושם כרגיל, מתקשרים ל־101, מפעילים רמקול ומבצעים את הנחיות המוקדן להחייאה. אל תנסה להסיע בעצמך אדם במצב כזה.

קפה, מקלחת קרה והליכה אינם מבטלים הרעלת אלכוהול. אל תנסה לגרום להקאה. אל תנהג ואל תעלה לרכב עם נהג ששתה. ספר למוקד על תרופות או חומרים נוספים, גם אם לא נעים לך לדבר עליהם.

המרכז הישראלי להתמכרויות מדגיש שאין לנסות לטפל לבד במי שאיבד הכרה אחרי שתייה, ושאין להיכנס לרכב עם נהג ששתה. החבר שאומר ״אני מרגיש בסדר״ אינו יכול להבטיח נסיעה בטוחה.

איך מספרים להורים ששתית?

איך מספרים להורים ששתית? בתוך מאגר התובנות על התמודדות עם אלכוהול והתנהגויות סיכון, מוסבר שרוב ההורים מעדיפים לקבל טלפון מבהיל באמצע הלילה מאשר לגלות בדיעבד שהילד שלהם היה בסכנה ולא העז לבקש עזרה.

״אמא, שתיתי ואני מרגיש לא טוב. אני אצל ____, בכתובת ____. את יכולה לעזור לי?״

אם קשה לך להסביר, בקש מחבר פיכח לדבר במקומך ולמסור את הכתובת. כשיש סימני סכנה, מתקשרים קודם ל־101. אל תסתפק בהודעת וואטסאפ שאולי תישאר בלי תשובה.

יכול להיות שההורה יכעס או יתחיל לשאול שאלות. מותר לומר: ״אני אספר לך מה קרה. קודם אני צריך עזרה״. זה לא ניסיון להתחמק מהאחריות. אתה מוסר את המידע שנחוץ עכשיו ומשאיר את הוויכוח לשעה שבה תוכל לנהל אותו.

אם אתה חושש מאלימות בבית, פנה למבוגר אחר שאתה סומך עליו, כמו קרוב משפחה או הורה של חבר. גם כשאי אפשר לפנות להורים, צריך שמישהו ידע מה קורה ויוכל לעזור. בחשד להרעלה מתקשרים ל־101.

ומה אם החברים אומרים שאתה מגזים?

״אל תעשה מזה עניין״ יכול להישמע משכנע, במיוחד כשכולם סביבך ממשיכים כרגיל. אולי החבר באמת חושב שאתה בסדר. אולי הוא חושש שגם ההורים שלו יגלו ששתיתם. כך או כך, הביטחון שלו אינו בדיקה רפואית.

אתה לא צריך לשכנע את כל החבורה לפני שאתה מתקשר. אפשר לומר: ״אני מרגיש רע ואני מבקש עזרה״. גם חבר קרוב יכול לטעות לגבי חומרת המצב. מותר לך לפעול אחרת בלי להפוך את השיחה למבחן של החברות ביניכם.

ההשפעה של קבוצת השווים והחברים בני גילך היא עצומה. טבעי שתרצה להמשיך להיות חלק מהערב ולא להיראות חלש, אבל כשהגוף מאותת מצוקה, להקשיב לעצמך זה האומץ האמיתי.

לפעמים אותו לחץ חברתי התחיל עוד לפני שהרגשת רע. לא רצית עוד כוס, אבל מישהו אמר ״מה קרה לך?״ ושתית כדי שלא יתחילו לשאול או לצחוק. זה לא בהכרח מה שקרה לך. אם כן, יש כאן שאלה שכדאי לחזור אליה כשהערב מאחוריך: מה הפך את הסירוב לקשה יותר מהשתייה?

כשהתאוששת: באיזה רגע ויתרת על מה שרצית?

אולי שתית כי נהנית, היית סקרן או רצית להשתחרר קצת. יכול להיות שלא היה שום לחץ מצד החברים. לא צריך להסביר כל שתייה דרך פחד מדחייה, ובקשת עזרה אינה מחייבת אותך להסכים עם כל מה שההורים חושבים על אלכוהול.

אבל אם רצית להפסיק לשתות ולא הפסקת, או רצית להתקשר ולא התקשרת, כדאי לבדוק את הרגע הזה. מה רצית לעשות? מה חשבת שיקרה אם תעשה אותו? ומה עשית במקום?

בהמחשה מתחילת המאמר, הנער מוחק את ההודעה לאמא ומרגיש פחות לחוץ: היא עדיין לא יודעת, והחברים לא צריכים להתמודד עם הורה שמגיע. אבל הבחילה לא השתנתה. הוא פתר לרגע את הפחד מהשיחה, בזמן שהבעיה שבגללה רצה להתקשר נשארה.

כדאי להבחין בין ״אני מרגיש טוב יותר״ לבין ״אני פחות מפחד שיגלו״. ההקלה השנייה יכולה לגרום להמתנה להיראות כמו החלטה טובה, גם כשהגוף עדיין זקוק לעזרה. זו אינה אבחנה רפואית, אלא דרך לזהות מה השפיע על ההחלטה.

עם מי מסכמים מראש שאפשר להתקשר בלילה?

לפי היציאה הבאה, בחר מבוגר שאתה סומך עליו ועוד אחד למקרה שלא יענה. שוחח איתם מראש. אפשר לומר: ״אם ארגיש לא טוב או אסתבך, אני רוצה לדעת שאני יכול להתקשר אליך גם בלילה. נוכל קודם לדאוג שאהיה בטוח, ואחר כך לדבר על מה שקרה?״

ודא שיש לך את המספרים ואתה יודע לשלוח מיקום. ברר גם מה עושים אם שניהם לא זמינים. ההסכמה שאתה מבקש היא שתקבל עזרה כשצריך. היא לא מחייבת את ההורה להסכים לשתייה או לוותר על שיחה ועל גבולות בהמשך.

כך, ברגע קשה, לא צריך להתחיל לנחש למי מותר להתקשר. כבר יש אדם שדיברת איתו ומשפט שאפשר לומר. ההכנה אינה הופכת שתייה לבטוחה, ובחשד להרעלה פונים ל־101 גם אם עדיין לא הצלחת להשיג אותו.

ואם קשה לך לומר לא גם בלי אלכוהול?

אחרי שהתאוששת, אפשר לבדוק אם הקושי הזה מוכר גם ממקומות אחרים: מסכים לצאת כשאין לך כוח, או מסתיר טעות כי אתה חושש לאכזב. תהליך של אימון רגשי לנוער עוזר לפתח עמוד שדרה פנימי, להרגיש שייך בלי לוותר על הגבולות שלך, ולדעת לעמוד מול לחץ חברתי בביטחון.

בשיטת מ.ס.ע מתחילים במיפוי רחב: מה קורה בבית ועם חברים, איך הגיבו לאורך השנים כשביקשת משהו או טעית, ומה למדת מכך על עצמך. לפעמים עולה אמונה כמו ״אם אאכזב, לא ירצו אותי״ או ״לבקש עזרה זה להראות שאני חלש״. בודקים אם זה באמת הסיפור שלך מתוך החוויות שאתה מביא.

בשלב הסילוק עובדים על הפחד ועל האמונה שגורמים לך להסכים או להסתיר גם כשאתה רוצה אחרת. כשיש מספיק אמון ונכונות, אפשר לפגוש דרך תחושה, דימוי או זיכרון שעולה ממך את הילד שלמד שכדאי לשתוק כדי לא לאבד קשר. לא מחפשים בכוח זיכרון ולא קובעים עבורך מה קרה. המטרה היא לעבוד על מה שמחזיק את ההגנה, מעבר להבנה שאתה מפחד.

במקביל מגדירים מה אתה רוצה שיתאפשר בחיים שלך: לצאת עם חברים ולהישאר נאמן למה שמתאים לך, לומר שלא בא לך עוד כוס או לבקש עזרה בלי להסתיר עד הרגע האחרון. בשלב העצמאות מתרגמים את המטרה לצעדים ובודקים מה קורה בפועל. לא רק אם הבנת את הדפוס, אלא אם הצלחת לומר מה רצית גם כשמישהו התאכזב.

אימון רגשי לנוער מתקיים אונליין ויכול להתאים כשפחד מדחייה או מאכזבה גורם לך שוב ושוב לוותר על רצונך. המטרה נבחרת איתך, והקצב מותאם לבניית אמון. כשיש שתייה חוזרת שמסכנת אותך, קושי לשלוט בה או פגיעה בלימודים ובחיי היום־יום, צריך לפנות לאיש מקצוע בתחום הבריאות או ההתמכרויות. האימון אינו מחליף את הבירור הזה או עזרה רפואית דחופה.

לא צריך להחליט על כל העתיד כדי לבקש עזרה הלילה

רוצה לבדוק איפה אתה עומד מול החבר׳ה? התנסה ב-משחק מסע לנוער, משחק אינטראקטיבי קצר לבירור החלטות, גבולות וערכים אישיים.

אם אתה עדיין מול ההודעה שלא שלחת, התחל במה שנחוץ: ״שתיתי, אני מרגיש לא טוב, אני כאן״. מסור גם מה וכמה שתית, ככל שאתה יודע, וכל מידע נוסף שצריך כדי לעזור. את השיחה על למה שתית ועל מה יהיה ביציאה הבאה אפשר לקיים אחרי שתקבל עזרה.

לבקש עזרה לא אומר שלא תצטרך להתמודד עם מה שקרה. זה אומר שלא תנסה להתמודד איתו לבד דווקא כשאתה זקוק למישהו לידך.

שאלות נפוצות

אפשר פשוט ללכת לישון אחרי ששתיתי יותר מדי? +
לא מניחים ששינה תפתור את המצב. אם אתה מרגיש לא טוב, פנה למבוגר פיכח ואל תישאר לבד. קושי להישאר ער, קושי בנשימה או חשד להרעלה מחייבים פנייה מיד ל־101.
איך אדע אם שתיתי כמות מסוכנת? +
אין מספר כוסות שמאפשר לקבוע מרחוק שאתה בטוח. חוזק המשקה, הכמות, קצב השתייה ותרופות או חומרים נוספים משפיעים על הסיכון. כשיש סימנים מדאיגים או ספק לגבי מצבך, מתקשרים ל־101 ומתארים מה קורה.
מה אם אני מפחד שההורים יכעסו? +
אמור בפשטות ששתית, איך אתה מרגיש ואיפה אתה נמצא. אפשר לבקש לקבל עזרה עכשיו ולדבר על מה שקרה אחר כך. אם אתה חושש מאלימות מצד ההורה, פנה למבוגר אחר שאתה סומך עליו. בחשד להרעלה מתקשרים ל־101.
אם חבר שתה ולא רוצה שאספר, מה עושים? +
אם יש חשד לסכנה, מזעיקים עזרה גם ללא הסכמתו. לא משאירים אותו לבד ולא מחכים שכל הסימנים יופיעו. מתקשרים ל־101 ופועלים לפי הנחיות המוקד.
האם אימון מתאים כשאני עדיין לא רוצה להפסיק לשתות? +
המטרה באימון נבחרת איתך. אפשר לעבוד על קושי לומר לא לחברים או לבקש עזרה, בלי להניח מראש שתה רוצה להפסיק לשתות. עם זאת, אם השתייה מסכנת אותך, קשה לך לשלוט בה או שהיא פוגעת בחיי היום־יום, נדרש בירור אצל איש מקצוע בתחום הבריאות או ההתמכרויות. אימון אינו מחליף אותו.

מקורות

רוצה לומר מה מתאים לך גם ליד החברים?

אם אתה מוצא את עצמך מסכים כשאתה רוצה לסרב, או מסתיר קושי כדי שלא יתאכזבו ממך, אפשר לעבוד על זה באימון אונליין בשיטת מ.ס.ע. נבדוק מה מפחיד אותך בתגובה של האחר, נעבוד על האמונה שמחזיקה את הדפוס ונבנה צעדים לכיוון שאתה רוצה לעצמך. הפניה כאן מיועדת לתהליך האימוני; בחשד להרעלת אלכוהול מתקשרים ל־101.

רוצה להרגיש חופשי לומר לא

מאמרים נוספים

ארבעה בני נוער צוחקים יחד סביב טלפון בתחנת אוטובוס

למה אני לא מצליח להתנתק מהטלפון?

איך מזהים את המחיר ובודקים מה מקשה לסיים?

לא רוצה להפסיק להיות בטלפון? אפשר ליהנות ממנו ובכל זאת להישאר יותר ממה שהתכוונת. איך מזהים את המחיר ובודקים מה מקשה לסיים?

קרא עוד ←
תיק מונח במסדרון בית ספר ריק לאחר אירוע חברתי קשה.

מה עושים כשרואים בריונות ולא רוצים להסתבך?

לפעמים החיוך שלך אינו הסכמה, אלא דרך לא להפוך למטרה הבאה.

מה עושים כשרואים בריונות כשאתה רוצה לעזור אבל חושש להפוך למטרה הבאה? המאמר מסביר מה קורה בתוך הקבוצה, למה לפעמים קופאים או מצטרפים לצחוק, ואיך אפשר לפעול בבטחה גם אחרי שהרגע עבר.

קרא עוד ←
נער יושב לבדו בחדרו, מניח את הטלפון לידו ומתבונן במראה ברגע של מחשבה על המשיכה שלו

אני לא בטוח למי אני נמשך: האם אני חייב כבר לדעת?

לא כל סימן שאלה מבקש תשובה עכשיו

אם אתם לא בטוחים למי אתם נמשכים, אין חובה לבחור מיד תווית או לספר להורים. המאמר עוזר להבדיל בין משיכה, זהות ופחד מתגובה, ולבחור את מי ומתי לשתף בלי להכריח את עצמכם לדעת.

קרא עוד ←
נער ונערה משוחחים בכנות מחוץ למרכז נוער ושומרים על מרחב אישי לפני החלטה משותפת

הפעם הראשונה: איך יודעים שבאמת מוכנים?

רגע לפני שאומרים כן, כדאי לבדוק מי באמת מקבל את ההחלטה

איך יודעים אם מוכנים לפעם הראשונה? מדריך לבני ובנות נוער על רצון, לחץ זוגי וחברתי, הסכמה, גבולות, הגנה והחופש לעצור בכל שלב.

קרא עוד ←