מסוגלות
לגשת למשימה שנראתה מאיימת, לחלק אותה לצעדים ולבקש עזרה בלי להסיק שהקושי מעיד על חוסר יכולת.
לבנות ביטחון, להרגיש שייכות ולגלות שאפשר להתמודד גם כשעדיין חוששים.
מבחוץ רואים לפעמים נער שלא יוצא, נערה שמוותרת על מפגש או מתבגר שמתפרץ כששואלים מה קרה. מבפנים יכול להיות רצון חזק להשתייך, לצד פחד שלא יקבלו אותם. כדי לעזור, צריך קודם להבין איך הם חווים את המצב ומה הם רוצים שישתנה. הליווי נותן מקום גם למתבגרים שהוריהם נפרדים או גרושים, סביב המעבר בין בתים, תחושת השייכות והקושי לבטא מה הם צריכים מכל הורה.
להבין את התהליך לעומק
נער יכול לשמוע שוב ושוב שהוא חכם ומוכשר, ובכל זאת לשתוק בכיתה או להימנע מלשלוח הודעה לחבר. באימון רגשי לנוער בודקים מה הוא חושש שיקרה אם ינסה, ואיזו משמעות הוא נותן לטעות, למבט או לתשובה שלא הגיעה.
מסוגלות היא האמון ביכולת להתמודד: להתחיל גם בלי לדעת איך ייגמר, לבקש עזרה כשצריך ולנסות שוב אחרי אכזבה. אנחנו בונים אותה דרך עבודה רגשית וחוויות ממשיות. למשל, להצטרף לשיחה אחת, להביע דעה או להתמיד בדבר שחשוב לנער. הצעד נבחר איתו, בודקים מה הוא הצליח לעשות שלא העז קודם ואיך התמודד גם כשלא הכול הסתדר.
החשש יכול להתחיל עוד לפני המפגש: מה אגיד, איך איראה, ומה יקרה אם לא ירצו אותי שם. במפגשים מכירים את חוויית החיים של הנער או הנערה, את היחסים בבית ובחוץ ואת מה שלמדו על עצמם. בודקים אילו דפוסים ואמונות מצמצמים את האפשרות ליצור קשר או להיות מי שהם בתוכו.
עבודת השחרור נעשית בהסכמה, באמצעות קשב פנימי לרגשות, לתחושות ולדימויים שעולים. זו דרך לעבוד עם למידה ותגובות אוטומטיות, המכונות גם תת מודע. השפה והעומק מותאמים לגיל ולנכונות. אין דרישה לחשוף הכול, ולא ממהרים לעבודה רגשית לפני שנוצר אמון.
בודקים גם את המציאות סביבם. כשיש לעג, חרם או פגיעה חברתית, נדרשת התייחסות לפגיעה ולתמיכה בבית ובמסגרת. אין מטילים על הנער לבדו את האחריות להשתלב במקום שפוגע בו.
הרצון שלכם כהורים חשוב, אבל כדי שהנער יהיה שותף לתהליך צריך לברר גם מה הוא מבקש. אולי לדבר בלי לחשוב על כל מילה, להרגיש בנוח עם חבר אחד, לעמוד על שלו או לחזור לתחום שוויתר עליו. לצד עבודת השחרור בונים תמונת עתיד קרובה ומתרגמים אותה למטרות ולצעדים בין המפגשים.
אפשר להגיע גם כשקשה להסביר מה עובר עליך. נתחיל במה שמעסיק אותך, ונחליט יחד במה כדאי להתמקד. יהיה לך מקום לומר מה מתאים לך, מה מביך אותך ועל מה עוד מוקדם לדבר. התהליך נועד לעזור לך לסמוך יותר על עצמך ולבחור את הצעדים שלך.
לפני הפגישה הראשונה
בשיחה הראשונה בודקים מה מטריד את ההורה ומה הנער יודע על הפנייה. מסבירים לו את המסגרת ומבררים נכונות להשתתף. כל הליווי מתקיים אונליין בלבד בזום, במקום פרטי ושקט.
בתחילת הדרך מסכמים מה נשאר בין יוסי למתבגר, אילו עדכונים ההורים מקבלים ומתי נדרש שיתוף לצורך בטיחות. מעורבות ההורים מותאמת לגיל ולצורך.
אני פוגש את הנער או הנערה בעצמי. נבנה יחד קשר שאפשר לסמוך עליו, ונחבר בין העבודה במפגש לבין הדברים שחשובים להם בחיים.
להכיר את יוסי ואת ההכשרותכשיש חשש לפגיעה עצמית, מחשבות אובדניות, שימוש בחומרים, שינוי חד ומתמשך בתפקוד, באכילה או בשינה, פונים בהקדם לאיש או אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש או לרופא או לרופאת המשפחה. ליווי רגשי אינו תחליף למענה רפואי או נפשי כשנדרש כזה.
מכירים את הסיפור, הכוחות והקשרים של הנער או הנערה. מבררים מתי הביטחון מתערער ובונים קשר שבו אפשר לדבר בקצב שלהם.
עובדים בהסכמה על שחרור דפוסים, אמונות מגבילות והרגלים הקשורים לפחד, לביקורת עצמית ולהימנעות. הקצב נקבע לפי האמון והיכולת להישאר שותפים בעבודה.
כבר במהלך העבודה בוחרים מטרות אישיות ומנסים צעדים בחיים. בודקים מה התאפשר, איך התמודדו עם קושי ומה ירצו לנסות בהמשך.
איך התקדמות יכולה להיראות
לגשת למשימה שנראתה מאיימת, לחלק אותה לצעדים ולבקש עזרה בלי להסיק שהקושי מעיד על חוסר יכולת.
להביע דעה, לנסות ולהתאושש מטעות בלי להפוך אותה לפסק דין על מי שהם.
ליזום קשר ולתת מקום לרצון האישי בתוכו, גם כשהוא שונה ממה שהחבורה מבקשת.
לרוב אפשר לראות שינוי במהלך שמונה עד עשרה מפגשים, אך זה אינו מספר קבוע לסיום התהליך. אצל נוער נדרש לעיתים זמן נוסף לבניית אמון ולתחושת ביטחון בקשר. לא מאיצים חשיפה או התקדמות כדי לעמוד במספר מפגשים. אורך הליווי מותאם לצרכים, למטרות ולקצב של הנער או הנערה.
אפשר להתחיל בשיחה עם ההורים ולחשוב איך להציג לו את האפשרות בלי לחץ. להשתתפות שלו נדרשת נכונות בסיסית להכיר ולבדוק. אם הוא מסרב, אפשר לעבוד איתכם בהדרכת הורים על הקשר בבית ועל הדרך לתמוך בו.
בשיחת ההיכרות מבררים כיצד הפחד וההימנעות משפיעים על הקשרים, הלימודים והתפקוד. האימון עוסק בדפוסים, בביטחון ובמסוגלות בחיי היום יום. כשהחרדה משמעותית או מגבילה את התפקוד, נדרשת הערכה מקצועית וטיפול מתאים; האימון אינו מחליף אותם. התאמתו כליווי נוסף נבדקת לפי המצב.
המטרה אינה להפוך אותו לאדם מוחצן. מבררים אם טוב לו בקשרים שיש לו, או שהוא רוצה יותר קשר ופחד עוצר אותו. אפשר לבחור מטרה קטנה, כמו שיחה עם אדם אחד, ולהתקדם בלי להשוות אותו לאחים או לחברים.
בודקים מה קורה לפני הוויתור: חשש מביקורת, קושי במשימה, עומס או אמונה שאין טעם לנסות. עובדים על הדפוס ובוחרים צעד בר ביצוע. ציון הוא רק חלק מהתמונה; בודקים גם התחלה עצמאית, התמדה ובקשת עזרה. קשיי למידה או קשב עשויים לדרוש מענה נוסף.
נותנים מקום למה שהיא מרגישה, ובודקים איך ההשוואה משפיעה על הקשרים ועל הבחירות שלה. עובדים על האמונות שהיא מחזיקה לגבי עצמה ועל ערך עצמי שאינו נשען רק על מראה או אישור. אם מתעורר קושי משמעותי סביב אכילה או דימוי גוף, חשוב לפנות גם לאיש מקצוע מתאים.
בוחרים יחד פעולה שקשורה למטרה האישית: ליזום הודעה, לנסות פעילות, לדבר עם מורה או לומר מה רוצים בבית. זו אינה רשימת משימות שצריך להצליח בה. במפגש הבא בודקים מה קרה, מה עזר ומה הקשה, ומתאימים את הצעד הבא.
דואגים למקום שבו אפשר לדבר בלי שיקשיבו מעבר לדלת, לחיבור יציב ולתנאים שמתאימים למתבגר. ההורים אינם מצטרפים לשיחה האישית בלי תיאום. את גבולות הפרטיות ואת המצבים שבהם נדרש לעדכן הורה מסכמים מראש.
ארבעה מדריכים שנבחרו כדי לעזור לך להבין את הדפוס ולבחון את הצעד הבא.

אימון רגשי לנוער, המדריך להורים שכבר ניסו הכל: מתי זה רלוונטי, ההבדל בין אימון לטיפול, סימני אזהרה, ושיטת מ.ס.ע לשחרור דפוסים.
לקריאת המדריך ←
עשיתם משהו שלא רציתם כי כולם הסתכלו? כך פועל לחץ חברתי אצל בני נוער, איך עוצרים ברגע האמת ומה עושים כשהחרטה מגיעה אחר כך.
לקריאת המדריך ←
למה אני לא מנסה גם כשאני יודע שאני יכול: על האמונה השקטה אני לא מספיק, הקשר בין דימוי גוף לבדידות, והדרך לצאת מההימנעות.
לקריאת המדריך ←
אלימות בבית יכולה להיות מכות, איומים, קללות, השפלות או פחד קבוע. המאמר מסביר לנערים ולנערות מה אפשר לעשות כשפוגעים בהם או כשיש אלימות בין ההורים.
לקריאת המדריך ←