אימון רגשי לנוער אונליין בשיטת מ.ס.ע

ביטחון עצמי נבנה גם דרך מה שמעזים לנסות

נער יכול לשמוע שוב ושוב שהוא חכם ומוכשר, ובכל זאת לשתוק בכיתה או להימנע מלשלוח הודעה לחבר. באימון רגשי לנוער בודקים מה הוא חושש שיקרה אם ינסה, ואיזו משמעות הוא נותן לטעות, למבט או לתשובה שלא הגיעה.

דוגמה להמחשה: נער כותב לחבר ״בא לך להיפגש?״, מוחק ומשאיר את הטלפון בצד. אין כאן עדיין תשובה של החבר, אבל הוא כבר מתכונן לדחייה. במיפוי נבדוק מה קורה ברגע שלפני המחיקה: מה הוא מרגיש, ממה ההימנעות מגינה עליו, ומה תשובה שלילית הייתה אומרת מבחינתו על מי שהוא.

מתוך ההבנה הזאת אפשר לעבוד בהסכמה עם הדפוס המגן והאמונה שמחזיקה אותו, לשחרר את מה שמצמצם ולהטמיע איכות חדשה של ביטחון ומסוגלות. לצד העבודה נבחר מטרה שהוא רוצה: אולי לשלוח הודעה לחבר אחד, אולי לומר מה הוא מבקש בקשר. לא בוחנים הצלחה רק לפי התשובה שקיבל, אלא גם לפי היכולת לבחור, להתמודד עם אי־ודאות ולהישאר בקשר עם עצמו.

מסוגלות היא האמון ביכולת להתמודד: להתחיל גם בלי לדעת איך ייגמר, לבקש עזרה כשצריך ולנסות שוב אחרי אכזבה. אנחנו בונים אותה דרך עבודה רגשית וחוויות ממשיות. למשל, להצטרף לשיחה אחת, להביע דעה או להתמיד בדבר שחשוב לנער. הצעד נבחר איתו, בודקים מה הוא הצליח לעשות שלא העז קודם ואיך התמודד גם כשלא הכול הסתדר.

איך עובדים עם פחד מדחייה, חרדה חברתית ושייכות?

החשש יכול להתחיל עוד לפני המפגש: מה אגיד, איך איראה, ומה יקרה אם לא ירצו אותי שם. במפגשים מכירים את חוויית החיים של הנער או הנערה, את היחסים בבית ובחוץ ואת מה שלמדו על עצמם. בודקים אילו דפוסים ואמונות מצמצמים את האפשרות ליצור קשר או להיות מי שהם בתוכו.

עבודת השחרור נעשית בהסכמה, באמצעות קשב פנימי לרגשות, לתחושות ולדימויים שעולים. זו דרך לעבוד עם למידה ותגובות אוטומטיות, המכונות גם תת מודע. השפה והעומק מותאמים לגיל ולנכונות. אין דרישה לחשוף הכול, ולא ממהרים לעבודה רגשית לפני שנוצר אמון.

בודקים גם את המציאות סביבם. כשיש לעג, חרם או פגיעה חברתית, נדרשת התייחסות לפגיעה ולתמיכה בבית ובמסגרת. אין מטילים על הנער לבדו את האחריות להשתלב במקום שפוגע בו.

מטרה שהנער רוצה לעצמו

הרצון שלכם כהורים חשוב, אבל כדי שהנער יהיה שותף לתהליך צריך לברר גם מה הוא מבקש. אולי לדבר בלי לחשוב על כל מילה, להרגיש בנוח עם חבר אחד, לעמוד על שלו או לחזור לתחום שוויתר עליו. לצד עבודת השחרור בונים תמונת עתיד קרובה ומתרגמים אותה למטרות ולצעדים בין המפגשים.

כשקשה למצוא את הקול שלך גם בבית

דוגמה נוספת להמחשה: נערה רוצה להזמין חברה הביתה. אצל אמא היא חוששת מהמתח בסלון; אצל אבא היא עדיין לא מרגישה בנוח לארח. היא אומרת לחברה ״אני לא יכולה״, אף שהיא רוצה להיפגש. במיפוי נברר מה באמת עוצר אותה: המבוכה, החשש שיחקרו אותה על הבית או אמונה שאין מקום לצרכים שלה. העבודה בהסכמה עם הדפוס המגן והשחרור שלו נועדו לפנות מקום לביטחון ולבחירה. לצד זאת נבדוק מה היא רוצה לבקש מכל הורה ואיזה תנאי ממשי יאפשר לה להרגיש בנוח. היא אינה צריכה לפתור את המתח בין המבוגרים כדי שיהיה מקום לחברות שלה.

גם כשעוברים בין שני בתים אחרי פרידה, יכולה להיות שאלה פשוטה שקשה לומר בקול: ״איך אבקש משהו מאבא בלי שאמא תיפגע?״ או להפך. לא מניחים שכך מרגיש כל מתבגר. אם זו החוויה שלו, עובדים עם הפחד, האמונות והדפוס המגן, ובונים מקום לביטוי צרכים ולקשר שאינו דורש ממנו לבחור צד. האחריות להסכמות בין ההורים נשארת אצל המבוגרים.

אם המחלוקת בין ההורים חוזרת שוב ושוב, המאמר מה עושים כשאחד ההורים מבטל את השני מול המתבגר? מציע נקודת התחלה לעבודה על התגובה שלכם כהורים.

וכשהקושי מתבטא בדלת סגורה, למה המתבגר מסתגר בחדר עוזר להבחין בין צורך בשקט, מתח בקשר ומצב שמצריך בירור נוסף.

אם הגעת לדף הזה בעצמך

אפשר להגיע גם כשקשה להסביר מה עובר עליך. נתחיל במה שמעסיק אותך, ונחליט יחד במה כדאי להתמקד. יהיה לך מקום לומר מה מתאים לך, מה מביך אותך ועל מה עוד מוקדם לדבר. התהליך נועד לעזור לך לסמוך יותר על עצמך ולבחור את הצעדים שלך.