ביטחון עצמי שנבנה מבפנים
להרגיש פחות שכל מבט, תגובה או טעות קובעים מי אני, ולבנות ביטחון שאינו תלוי בכך שהכול יסתדר מיד.
אימון רגשי לנוער אונליין שמתחיל במה שהמתבגר חווה עכשיו, עוזר להבין מה מפעיל הסתגרות, לחץ חברתי או ביקורת עצמית, ובונה בהדרגה ביטחון ויכולת לבחור.
גיל ההתבגרות יכול להביא איתו לחץ חברתי, חוסר ודאות והצפה רגשית. לפעמים זה נראה כמו הסתגרות, כעס או הימנעות. בליווי רגשי לנוער מתחילים מהחוויה של המתבגר עצמו, בגובה העיניים ובקצב שלו, כדי להבין מה מפעיל אותו ולבנות בחירה שאפשר לנסות בחיים.
להבין את התהליך לעומק
לפעמים יש למתבגר הרבה מה לומר, אבל אין עדיין דרך לומר את זה. הוא יכול להגיע כי אין חשק לבית הספר, כי קשה עם חברים, כי הכול מעצבן או כי בבית כבר שמו לב שמשהו השתנה. לא צריך להגיע עם הגדרה מדויקת של הבעיה.
כשיש הסתגרות, לחץ חברתי, כעס, ירידה בביטחון או תחושה שמשהו כבר גובה מחיר בבית, בלימודים או בקשרים. אפשר לפנות גם כשהמתבגר עדיין לא בטוח שהוא רוצה תהליך, כדי להבין איך להציג לו אותו בלי לחץ.
שלא מדובר במבחן, בחקירה או במקום שבו צריך להרשים. אפשר להתחיל ממה שמכביד עכשיו, גם אם הוא עדיין מבולבל או לא יודע מאיפה להתחיל. אין חובה לפתור הכול בפגישה אחת.
הליווי מתקיים אונליין, ממקום שקט ונוח למתבגר. כך נחסכות נסיעות ומבוכה של הגעה למקום לא מוכר, וקל יותר לשמור על רצף גם בשבועות עמוסים. הדבר החשוב הוא מרחב פרטי שאפשר לדבר בו בלי שמישהו מקשיב מעבר לדלת.
כשיש חשש לפגיעה עצמית, מחשבות אובדניות, שימוש בחומרים, שינוי חד ומתמשך בתפקוד, באכילה או בשינה, חשוב לפנות בהקדם גם לאיש או אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש, לרופא או לרופאת המשפחה או למענה חירום מתאים.
לפני הפגישה הראשונה
לא מצפים ממנו לספר הכול או להגדיר מיד מה לא בסדר. אפשר להתחיל ממה שמעסיק אותו עכשיו, גם אם זו רק תחושה שקשה בבית הספר, עם חברים או בבית. מה שנדרש הוא נכונות להגיע ולבדוק, לא נכונות לחשוף הכול.
המתבגר זקוק למרחב שאפשר לדבר בו בלי לחשוש שכל משפט יעבור מיד הביתה. ההורה מקבל בהירות על המסגרת, על הדרך לתמוך בבית ועל מצבים שבהם חשוב לפנות למענה נוסף.
כי הבנה לבדה לא תמיד משנה את מה שקורה ביום למחרת. הליווי מחבר בין מה שהמתבגר מרגיש, המשמעות שהוא נותן לרגעים שלו, והצעד הקטן שהוא מוכן לנסות בפועל.
להכיר את יוסי ואת ההכשרותכשיש חשש לפגיעה עצמית, מחשבות אובדניות, שימוש בחומרים, שינוי חד ומתמשך בתפקוד, באכילה או בשינה, פונים בהקדם לאיש או אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש או לרופא או לרופאת המשפחה. ליווי רגשי אינו תחליף למענה רפואי או נפשי כשנדרש כזה.
מכירים את המתבגר ואת מה שמעסיק אותו עכשיו. אפשר להתחיל מבית ספר, חברים, בית או תחושה שקשה לתת לה שם.
מסתכלים על רגע חי: מה קרה, מה הרגיש מאיים או מביך, איזה סיפור על עצמו עלה, ואיך הוא הגיב. זה המקום היחיד שבו ממפים את המעגל.
מתרגמים את ההבנה לפעולה קטנה שאפשר לבדוק, ואז חוזרים לראות מה עזר, מה עדיין היה קשה ואיזו הוכחה חדשה נוצרה.
מה אפשר לבנות בליווי לנוער
להרגיש פחות שכל מבט, תגובה או טעות קובעים מי אני, ולבנות ביטחון שאינו תלוי בכך שהכול יסתדר מיד.
להבין מה מפעיל את הצורך לרצות, להסתתר או להוכיח, ולתת מקום לקול האישי גם כשלא כולם מסכימים.
לבחור פעולה קטנה שמתאימה למתבגר, לשים לב למה שכן התאפשר ולתת לצעדים האלה לבנות אמון ביכולת להתמודד.
התחושה שאתה תמיד על במה וכולם בוחנים אותך נובעת מכך שהמערכת הרגשית במוח שלך פועלת עכשיו בעוצמה גבוהה מאוד. זה יוצר דריכות חברתית שגורמת לך להרגיש שכל טעות קטנה היא אסון. ברגע שנבין איך המנגנון הזה מנסה להגן עליך מפני דחייה, תוכל להתחיל להרגיש חופשי יותר בין אנשים.
דחיינות אינה בהכרח עצלנות. לפעמים היא מגינה מפני פחד להיכשל, ביקורת או משימה שמרגישה גדולה מדי. בתהליך בודקים מה קורה רגע לפני הדחייה, מה היא חוסכת לזמן קצר ואיזה צעד קטן אפשר לנסות כדי לבנות מחדש תחושת מסוגלות.
חוסר אנרגיה והסתגרות יכולים להיות סימן לעומס, לאכזבה או לקושי אחר שחשוב להבין. בתהליך בודקים מה קורה סביב ההימנעות, מה מקל עליה לרגע ומה יכול לעזור לחזור בהדרגה לקשר, לפעולה ולתמיכה מתאימה. אם יש שינוי חד או מתמשך בתפקוד, חשוב גם לפנות לאיש או אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש או לרופא או לרופאת המשפחה.
גיל ההתבגרות יוצר פער בין איך שהגוף משתנה לבין התפיסה הפנימית שלך. כשמשהו בפנים מרגיש לא בטוח או חסר שליטה, קל להשליך את זה על המראה החיצוני ולנסות לתקן אותו. העבודה שלנו היא לבנות ערך פנימי שלא תלוי רק במה שרואים בחוץ.
חשיבת יתר היא ניסיון לייצר שליטה במציאות שמרגישה לא יציבה. המוח מנסה להתכונן לכל תרחיש רע כדי שלא תופתע רגשית. ככל שנגביר את היכולת שלך לשהות עם חוסר ודאות מבלי להילחץ, המרוץ הזה בראש יתחיל להירגע.
אי אפשר לקבוע לפי תחושה אחת אם מדובר בעצב חולף או בדיכאון. כאשר ריקנות, אדישות, ירידה באנרגיה או שינוי בתפקוד נמשכים או מחמירים, חשוב לשתף מבוגר אחראי ולפנות להערכה של איש או אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש או לרופא או לרופאת המשפחה.
התפרצות יכולה להגיע אחרי שהצטברו לחץ, עלבון, חוסר אונים או תחושה שלא מבינים אותך. בתהליך לומדים לזהות מה קורה רגע לפני שהכול יוצא, לתת מילים למה שמפעיל אותך ולתרגל דרך אחרת להגיב בלי לפגוע בעצמך או באנשים החשובים לך.
חלק מהמסע של בניית הזהות שלך כולל תחושה שאתה ייחודי ושחוויית הכאב שלך היא רק שלך. זוהי קריאה עמוקה לשייכות ולאהבה בתוך שלב של בלבול. התפקיד שלי הוא להיות השותף שלך למסע הזה שבו נלמד לתת מילים למה שמרגיש חסר שפה.
בדיקות וטקסים חוזרים יכולים להקל על החרדה לרגע, אך כשהם מתחילים לנהל את היום חשוב לערב הורה ולפנות להערכה מקצועית בתחום בריאות הנפש. אימון רגשי אינו תחליף לאבחון או לטיפול מתאים במצב כזה, אך הוא יכול להשתלב בעבודה על מסוגלות, בחירה והתמודדות בחיי היומיום בהתאם להמלצה המקצועית.
ריצוי נובע מפחד עמוק שלא יאהבו אותך אם תביע את הרצון האמיתי שלך. אתה מוותר על הקול שלך כדי לשמור על השקט ועל הביטחון בקשר. כשנחזק את האמון שלך בעצמך, תוכל להיות אותנטי מבלי לחשוש שתאבד את מי שחשוב לך.
המתבגר זקוק למרחב שבו הוא יכול לדבר בחופשיות, וההורה זקוק לבהירות שתעזור לו לתמוך בבית. בתחילת הדרך מגדירים יחד מה נשאר פרטי, מה חשוב לעדכן ובאילו מצבים חייבים לערב את ההורה. השילוב נעשה לפי הגיל, הצורך ורמת הסיכון.
כן, בתנאי שיש נכונות בסיסית להגיע ולבדוק. לא מצפים ממנו לספר הכול בפגישה הראשונה ולא מנסים לשכנע אותו שמשהו לא בסדר בו. אפשר להתחיל ממה שמפריע לו עכשיו, גם אם הוא עדיין מתקשה להסביר את זה.
ארבעה מדריכים שנבחרו כדי לעזור לך להבין את הדפוס ולבחון את הצעד הבא.

אימון רגשי לנוער, המדריך להורים שכבר ניסו הכל: מתי זה רלוונטי, ההבדל בין אימון לטיפול, סימני אזהרה, ושיטת מ.ס.ע לשחרור דפוסים.
לקריאת המדריך ←
עשיתם משהו שלא רציתם כי כולם הסתכלו? כך פועל לחץ חברתי אצל בני נוער, איך עוצרים ברגע האמת ומה עושים כשהחרטה מגיעה אחר כך.
לקריאת המדריך ←
למה אני לא מנסה גם כשאני יודע שאני יכול: על האמונה השקטה אני לא מספיק, הקשר בין דימוי גוף לבדידות, והדרך לצאת מההימנעות.
לקריאת המדריך ←
אלימות בבית יכולה להיות מכות, איומים, קללות, השפלות או פחד קבוע. המאמר מסביר לנערים ולנערות מה אפשר לעשות כשפוגעים בהם או כשיש אלימות בין ההורים.
לקריאת המדריך ←