מסוגלות
לגשת למשימה שנראתה מאיימת, לחלק אותה לצעדים ולבקש עזרה בלי להסיק שהקושי מעיד על חוסר יכולת.
לבנות ביטחון, להרגיש שייכות ולגלות שאפשר להתמודד גם כשעדיין חוששים.
מבחוץ רואים לפעמים נער שלא יוצא, נערה שמוותרת על מפגש או מתבגר שמתפרץ כששואלים מה קרה. מבפנים יכול להיות רצון חזק להשתייך, לצד פחד שלא יקבלו אותם. כדי לעזור, צריך קודם להבין איך הם חווים את המצב ומה הם רוצים שישתנה. הליווי נותן מקום גם למתבגרים שהוריהם נפרדים או גרושים, סביב המעבר בין בתים, תחושת השייכות והקושי לבטא מה הם צריכים מכל הורה.
להבין את התהליך לעומק
נער יכול לשמוע שוב ושוב שהוא חכם ומוכשר, ובכל זאת לשתוק בכיתה או להימנע מלשלוח הודעה לחבר. באימון רגשי לנוער בודקים מה הוא חושש שיקרה אם ינסה, ואיזו משמעות הוא נותן לטעות, למבט או לתשובה שלא הגיעה.
דוגמה להמחשה: נער כותב לחבר ״בא לך להיפגש?״, מוחק ומשאיר את הטלפון בצד. אין כאן עדיין תשובה של החבר, אבל הוא כבר מתכונן לדחייה. במיפוי נבדוק מה קורה ברגע שלפני המחיקה: מה הוא מרגיש, ממה ההימנעות מגינה עליו, ומה תשובה שלילית הייתה אומרת מבחינתו על מי שהוא.
מתוך ההבנה הזאת אפשר לעבוד בהסכמה עם הדפוס המגן והאמונה שמחזיקה אותו, לשחרר את מה שמצמצם ולהטמיע איכות חדשה של ביטחון ומסוגלות. לצד העבודה נבחר מטרה שהוא רוצה: אולי לשלוח הודעה לחבר אחד, אולי לומר מה הוא מבקש בקשר. לא בוחנים הצלחה רק לפי התשובה שקיבל, אלא גם לפי היכולת לבחור, להתמודד עם אי־ודאות ולהישאר בקשר עם עצמו.
מסוגלות היא האמון ביכולת להתמודד: להתחיל גם בלי לדעת איך ייגמר, לבקש עזרה כשצריך ולנסות שוב אחרי אכזבה. אנחנו בונים אותה דרך עבודה רגשית וחוויות ממשיות. למשל, להצטרף לשיחה אחת, להביע דעה או להתמיד בדבר שחשוב לנער. הצעד נבחר איתו, בודקים מה הוא הצליח לעשות שלא העז קודם ואיך התמודד גם כשלא הכול הסתדר.
החשש יכול להתחיל עוד לפני המפגש: מה אגיד, איך איראה, ומה יקרה אם לא ירצו אותי שם. במפגשים מכירים את חוויית החיים של הנער או הנערה, את היחסים בבית ובחוץ ואת מה שלמדו על עצמם. בודקים אילו דפוסים ואמונות מצמצמים את האפשרות ליצור קשר או להיות מי שהם בתוכו.
עבודת השחרור נעשית בהסכמה, באמצעות קשב פנימי לרגשות, לתחושות ולדימויים שעולים. זו דרך לעבוד עם למידה ותגובות אוטומטיות, המכונות גם תת מודע. השפה והעומק מותאמים לגיל ולנכונות. אין דרישה לחשוף הכול, ולא ממהרים לעבודה רגשית לפני שנוצר אמון.
בודקים גם את המציאות סביבם. כשיש לעג, חרם או פגיעה חברתית, נדרשת התייחסות לפגיעה ולתמיכה בבית ובמסגרת. אין מטילים על הנער לבדו את האחריות להשתלב במקום שפוגע בו.
הרצון שלכם כהורים חשוב, אבל כדי שהנער יהיה שותף לתהליך צריך לברר גם מה הוא מבקש. אולי לדבר בלי לחשוב על כל מילה, להרגיש בנוח עם חבר אחד, לעמוד על שלו או לחזור לתחום שוויתר עליו. לצד עבודת השחרור בונים תמונת עתיד קרובה ומתרגמים אותה למטרות ולצעדים בין המפגשים.
דוגמה נוספת להמחשה: נערה רוצה להזמין חברה הביתה. אצל אמא היא חוששת מהמתח בסלון; אצל אבא היא עדיין לא מרגישה בנוח לארח. היא אומרת לחברה ״אני לא יכולה״, אף שהיא רוצה להיפגש. במיפוי נברר מה באמת עוצר אותה: המבוכה, החשש שיחקרו אותה על הבית או אמונה שאין מקום לצרכים שלה. העבודה בהסכמה עם הדפוס המגן והשחרור שלו נועדו לפנות מקום לביטחון ולבחירה. לצד זאת נבדוק מה היא רוצה לבקש מכל הורה ואיזה תנאי ממשי יאפשר לה להרגיש בנוח. היא אינה צריכה לפתור את המתח בין המבוגרים כדי שיהיה מקום לחברות שלה.
גם כשעוברים בין שני בתים אחרי פרידה, יכולה להיות שאלה פשוטה שקשה לומר בקול: ״איך אבקש משהו מאבא בלי שאמא תיפגע?״ או להפך. לא מניחים שכך מרגיש כל מתבגר. אם זו החוויה שלו, עובדים עם הפחד, האמונות והדפוס המגן, ובונים מקום לביטוי צרכים ולקשר שאינו דורש ממנו לבחור צד. האחריות להסכמות בין ההורים נשארת אצל המבוגרים.
אם המחלוקת בין ההורים חוזרת שוב ושוב, המאמר מה עושים כשאחד ההורים מבטל את השני מול המתבגר? מציע נקודת התחלה לעבודה על התגובה שלכם כהורים.
וכשהקושי מתבטא בדלת סגורה, למה המתבגר מסתגר בחדר עוזר להבחין בין צורך בשקט, מתח בקשר ומצב שמצריך בירור נוסף.
אפשר להגיע גם כשקשה להסביר מה עובר עליך. נתחיל במה שמעסיק אותך, ונחליט יחד במה כדאי להתמקד. יהיה לך מקום לומר מה מתאים לך, מה מביך אותך ועל מה עוד מוקדם לדבר. התהליך נועד לעזור לך לסמוך יותר על עצמך ולבחור את הצעדים שלך.
לפני הפגישה הראשונה
בשיחה הראשונה בודקים מה מטריד את ההורה ומה הנער יודע על הפנייה. מסבירים לו את המסגרת ומבררים נכונות להשתתף. כל הליווי מתקיים אונליין בלבד בזום, במקום פרטי ושקט.
בתחילת הדרך מסכמים מה נשאר בין יוסי למתבגר, אילו עדכונים ההורים מקבלים ומתי נדרש שיתוף לצורך בטיחות. מעורבות ההורים מותאמת לגיל ולצורך.
אני פוגש את הנער או הנערה בעצמי. נבנה יחד קשר שאפשר לסמוך עליו, ונחבר בין העבודה במפגש לבין הדברים שחשובים להם בחיים.
להכיר את יוסי ואת ההכשרותכשיש חשש לפגיעה עצמית, מחשבות אובדניות, שימוש בחומרים, שינוי חד ומתמשך בתפקוד, באכילה או בשינה, פונים בהקדם לאיש או אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש או לרופא או לרופאת המשפחה. ליווי רגשי אינו תחליף למענה רפואי או נפשי כשנדרש כזה.
מכירים את הסיפור, הכוחות והקשרים של הנער או הנערה. מבררים מתי הביטחון מתערער ובונים קשר שבו אפשר לדבר בקצב שלהם.
עובדים בהסכמה על שחרור דפוסים, אמונות מגבילות והרגלים הקשורים לפחד, לביקורת עצמית ולהימנעות. הקצב נקבע לפי האמון והיכולת להישאר שותפים בעבודה.
כבר במהלך העבודה בוחרים מטרות אישיות ומנסים צעדים בחיים. בודקים מה התאפשר, איך התמודדו עם קושי ומה ירצו לנסות בהמשך.
איך התקדמות יכולה להיראות
לגשת למשימה שנראתה מאיימת, לחלק אותה לצעדים ולבקש עזרה בלי להסיק שהקושי מעיד על חוסר יכולת.
להביע דעה, לנסות ולהתאושש מטעות בלי להפוך אותה לפסק דין על מי שהם.
ליזום קשר ולתת מקום לרצון האישי בתוכו, גם כשהוא שונה ממה שהחבורה מבקשת.
לרוב אפשר לראות שינוי במהלך שמונה עד עשרה מפגשים, אך זה אינו מספר קבוע לסיום התהליך. אצל נוער נדרש לעיתים זמן נוסף לבניית אמון ולתחושת ביטחון בקשר. לא מאיצים חשיפה או התקדמות כדי לעמוד במספר מפגשים. אורך הליווי מותאם לצרכים, למטרות ולקצב של הנער או הנערה.
אפשר להתחיל בשיחה עם ההורים ולחשוב איך להציג לו את האפשרות בלי לחץ. להשתתפות שלו נדרשת נכונות בסיסית להכיר ולבדוק. אם הוא מסרב, אפשר לעבוד איתכם בהדרכת הורים על הקשר בבית ועל הדרך לתמוך בו.
בשיחת ההיכרות מבררים כיצד הפחד וההימנעות משפיעים על הקשרים, הלימודים והתפקוד. האימון עוסק בדפוסים, בביטחון ובמסוגלות בחיי היום יום. כשהחרדה משמעותית או מגבילה את התפקוד, נדרשת הערכה מקצועית וטיפול מתאים; האימון אינו מחליף אותם. התאמתו כליווי נוסף נבדקת לפי המצב.
המטרה אינה להפוך אותו לאדם מוחצן. מבררים אם טוב לו בקשרים שיש לו, או שהוא רוצה יותר קשר ופחד עוצר אותו. אפשר לבחור מטרה קטנה, כמו שיחה עם אדם אחד, ולהתקדם בלי להשוות אותו לאחים או לחברים.
בודקים מה קורה לפני הוויתור: חשש מביקורת, קושי במשימה, עומס או אמונה שאין טעם לנסות. עובדים על הדפוס ובוחרים צעד בר ביצוע. ציון הוא רק חלק מהתמונה; בודקים גם התחלה עצמאית, התמדה ובקשת עזרה. קשיי למידה או קשב עשויים לדרוש מענה נוסף.
נותנים מקום למה שהיא מרגישה, ובודקים איך ההשוואה משפיעה על הקשרים ועל הבחירות שלה. עובדים על האמונות שהיא מחזיקה לגבי עצמה ועל ערך עצמי שאינו נשען רק על מראה או אישור. אם מתעורר קושי משמעותי סביב אכילה או דימוי גוף, חשוב לפנות גם לאיש מקצוע מתאים.
בוחרים יחד פעולה שקשורה למטרה האישית: ליזום הודעה, לנסות פעילות, לדבר עם מורה או לומר מה רוצים בבית. למשל, נער שרוצה לבטא צורך יכול לבחור לומר ״קשה לי לענות כששניכם מתווכחים, אפשר לדבר על הבקשה שלי אחר כך?״. זו דוגמה אפשרית, ולא משימה שמתאימה לכל בית. במפגש הבא בודקים מה קרה, מה הרגיש ומה עזר או הקשה. מחברים זאת לעבודת המיפוי והשחרור, ומתאימים את הצעד הבא בלי להפוך אותו למבחן הצלחה.
מסכמים מראש מה נשאר בשיחה האישית, אילו עדכונים ההורים מקבלים ומתי נדרש שיתוף לצורך בטיחות. ההורים אינם מצטרפים למפגש בלי תיאום, ולא הופכים אותו לתחקיר על מה שהמתבגר אמר עליהם. בזום צריך מקום שבו אפשר לדבר בלי שיקשיבו מעבר לדלת. במעבר בין שני בתים בודקים גם היכן ניתן לקיים את המפגש בפרטיות ובאופן יציב. אם התנאים אינם מאפשרים זאת, מבררים אותם לפני שמתחילים.
אפשר לברר התאמה גם כשיש חוסר הסכמה, אבל המתבגר אינו אמור להיות השופט ביניכם. הליווי שלו מתמקד בחוויה, בדפוסים ובמטרות שלו. כשיש מחלוקת על עצם הפנייה, מבררים תחילה את המסגרת ואת התנאים להתחלה. כשדפוס של ביטול או ויכוח מולו חוזר בבית, יש מקום לעבודה נפרדת עם ההורים. אין ציפייה שהוא יפתור את מה שבאחריותכם.
מתחילים במה שהנער או הנערה חווים בפועל: געגוע, בלבול, מתח לפני מעבר, קושי לומר מה צריכים או חשש לפגוע בהורה. לא מניחים שהפרידה מסבירה כל קושי. עובדים בהסכמה עם המשמעות והדפוסים שעולים, ומחברים את העבודה ליכולת לבטא צרכים ולהתמודד. מראש מבררים את מסגרת הליווי, הפרטיות והעדכונים להורים. ההסכמות ביניהם אינן באחריות המתבגר, והמפגשים אינם משמשים להעברת מסרים מאחד לשני.
ארבעה מדריכים שנבחרו כדי לעזור לך להבין את הדפוס ולבחון את הצעד הבא.

אימון רגשי לנוער, המדריך להורים שכבר ניסו הכל: מתי זה רלוונטי, ההבדל בין אימון לטיפול, סימני אזהרה, ושיטת מ.ס.ע לשחרור דפוסים.
לקריאת המדריך ←
עשיתם משהו שלא רציתם כי כולם הסתכלו? כך פועל לחץ חברתי אצל בני נוער, איך עוצרים ברגע האמת ומה עושים כשהחרטה מגיעה אחר כך.
לקריאת המדריך ←
למה אני לא מנסה גם כשאני יודע שאני יכול: על האמונה השקטה אני לא מספיק, הקשר בין דימוי גוף לבדידות, והדרך לצאת מההימנעות.
לקריאת המדריך ←
אלימות בבית יכולה להיות מכות, איומים, קללות, השפלות או פחד קבוע. המאמר מסביר לנערים ולנערות מה אפשר לעשות כשפוגעים בהם או כשיש אלימות בין ההורים.
לקריאת המדריך ←