סמכות שקטה
להציב ציפייה ברורה ולדעת איך להגיב להתנגדות, בלי להחליף את הגבול בכל פעם שהטון עולה.
לחזור לקשר, לבנות סמכות שקטה ולהציב גבולות שאפשר לעמוד מאחוריהם.
פעם הוא היה מספר לכם גם דברים קטנים. היום אתם שומעים בעיקר בסדר, אחר כך ותעזבו אותי. אתם רוצים להתקרב, אבל גם לוודא שהוא לומד, ישן וחוזר בזמן. בהדרכה נבנה דרך להחזיק את האחריות ההורית בלי שכל מפגש ביניכם יהפוך לעוד בירור. ההדרכה מתאימה גם להורים בתהליך פרידה או לאחר גירושין, שרוצים לשמור על קרבה למתבגר ועל גבולות כשהשגרה המשפחתית משתנה.
להבין את התהליך לעומק
בגיל ההתבגרות משתנים הגוף, הדימוי העצמי והיחסים עם החברים. גם הצורך בפרטיות ובעצמאות גדל. לפעמים ההורה ממשיך לשאול ולעזור כמו בעבר, והמתבגר חווה זאת אחרת. בהדרכת הורים למתבגרים בודקים מה השתנה אצל הילד המסוים שלכם ואיזו התאמה נדרשת בקשר.
ההבנה הזאת עוזרת להבחין בין מקום שבו אפשר לתת יותר בחירה לבין אחריות שנשארת שלכם. מדברים על מסכים, לימודים, יציאות, שינה וחברים מתוך המציאות בבית. כשיש שינוי חד או מצוקה מתמשכת, מבררים צורך בעזרה מתאימה ולא מסבירים הכול כגיל ההתבגרות.
למשל, כהמחשה: הוא אומר שלא יכבה את המסך. אתם שומעים זלזול, הכעס עולה, והגבול הופך לאיום שלא התכוונתם אליו. במפגש מפרקים את הרגע: מה קרה, מה פירשתם, מה הרגשתם ואיזו תגובה יצאה. משם מתרגלים לזהות את הדפוס מוקדם וליצור מרווח שבו אפשר לבחור תגובה אחרת.
סמכות שקטה מקבלת צורה מעשית: לומר בקצרה מה הגבול ולמה הוא נחוץ, להקשיב להתנגדות ולהחליט איך תפעלו אם ההסכמה לא נשמרת. מתרגלים גם חזרה לשיחה אחרי התפרצות, לקיחת אחריות ותיקון. כך אפשר לשמור על הגבול בלי להשאיר את הקשר בתוך המריבה.
קרבה נבנית גם ברגעים שבהם אין מה לבדוק או לתקן. נבחן איך נראות השיחות בבית, האם יש מקום להקשבה בלי עצה מיידית, ואיך יוצרים זמן משותף שמתאים למתבגר. אפשר להזמין קשר, לשים לב לשיתוף קטן ולהיות זמינים, תוך כבוד לפרטיות שלו.
כשאחד מחמיר והשני מוותר, קל להישאב לוויכוח ביניכם מול המתבגר. נברר מה כל אחד מנסה לשמור, אילו ערכים משותפים לכם ואיפה דרוש תיאום. נבנה דרך לקבל החלטות, לחלק אחריות ולדבר על מחלוקת בלי לגייס את הילד לצד של אחד ההורים. אפשר לעבוד על תיאום גם בהורות בשני בתים, לפי התנאים והנכונות לשתף פעולה.
עיקר העבודה כאן הוא בשיחות, בניתוח מצבים ובתרגול תגובות בבית. יש פחות עבודה של קשב פנימי וילד פנימי מאשר בתהליך האישי. מגדירים איזה קשר רוצים לבנות ובוחרים בכל פעם שינוי שאפשר לבדוק: בקשה ברורה יותר, גבול מוסכם או דרך לחזור לשיחה אחרי ריב.
אם הורה מזהה שפחד, אשמה או דפוס אישי ממשיכים להפעיל אותו, אפשר לבחור בהמשך בתהליך עומק אישי. שם ניתן מקום רחב יותר לשחרור דפוסים, אמונות מגבילות והרגלים באמצעות קשב פנימי ועבודה עם תת המודע והילד הפנימי. זו אפשרות מותאמת, ולא תנאי לקבלת כלים מעשיים בהדרכה.
לפני הפגישה הראשונה
אין צורך להכין רשימה של כל הבעיות. בשיחת ההיכרות נברר מה הכי מכביד ומה כבר ניסיתם. המפגשים מתקיימים אונליין בלבד בזום, ואפשר להצטרף ממקומות שונים בתנאי שיש פרטיות.
המתבגר אינו חייב להשתתף בהדרכה. כששני ההורים מצטרפים אפשר לעבוד ישירות על התיאום ביניהם; כשמגיע הורה אחד, מתמקדים במה שביכולתו לשנות ובאופן שבו יוכל להזמין שיתוף פעולה.
נבדוק יחד את ההורות כפי שהיא נראית אצלכם בבית. אני עוזר לכם להבין את הדפוס ולתרגם את ההבנה להחלטות ולתגובות שמתאימות למשפחה שלכם.
להכיר את יוסי ואת ההכשרותכשיש חשש לפגיעה עצמית או באחרים, אלימות, שימוש בחומרים, ירידה חדה בתפקוד, הפרעת אכילה, דיכאון משמעותי או סכנה מיידית, קודם פונים לעזרה רפואית או נפשית מתאימה. הדרכת הורים אינה אבחון ואינה תחליף למענה חירום או לטיפול קליני כשאלה נדרשים.
מכירים את המתבגר, את היחסים בבית ואת נקודות המבט של ההורים. בוחרים קושי מרכזי ומגדירים מה רוצים שיקרה אחרת.
עובדים על אירוע שחזר השבוע. מזהים את הדפוס ההורי ומתכננים ניסוח, גבול או שיחה שאפשר ליישם בפעם הבאה.
בודקים מה השתנה ומדייקים את ההסכמות ואת שיתוף הפעולה ההורי. יוצאים עם כלים שאפשר להתאים גם למצבים חדשים.
מה בונים בהדרכה
להציב ציפייה ברורה ולדעת איך להגיב להתנגדות, בלי להחליף את הגבול בכל פעם שהטון עולה.
ליצור שיחות וזמן משותף שאינם עוסקים רק במה שהמתבגר צריך לעשות, ולחזור לקשר גם אחרי חיכוך.
לתאם החלטות ולחלק אחריות, כדי שההבדלים ביניכם לא יהפכו את הילד לשופט או לבעל ברית.
לרוב אפשר לראות שינוי במהלך כחמישה מפגשים. זהו טווח ראשוני, ואורך ההדרכה משתנה לפי הצרכים, המטרות ומה שקורה בבית. בודקים יחד אם הכלים כבר משמשים אתכם במצבים שונים או שנחוץ המשך ליווי.
המוקד הוא מעשי: להבין את המעגל בבית, לשים לב לדפוס ההורי ולתרגל בחירה בתגובה אחרת. אפשר להיעזר בקשב פנימי כשמתאים, אך הוא אינו עיקר ההדרכה. הורה שרוצה לעבוד לעומק על הדפוסים האישיים שלו יכול לבחור בתהליך אישי נוסף.
מבחינים בין הרגש שמותר לבטא לבין התנהגות שצריך להגביל. אפשר לשמוע שהמתבגר כועס ועדיין לעמוד על שעת חזרה או על דיבור מכבד. בהדרכה בונים גבול שמתאים לגיל, דרך להסביר אותו ותגובה שאפשר לעמוד בה כשיש התנגדות.
מוציאים את הדיון מהעימות עם המתבגר ומבררים מה חשוב לכל אחד. בוחרים הסכמות בסיסיות ואת הנושאים שבהם אפשר לתת גמישות. המטרה היא שהמתבגר יפגוש הורים שמתאמים ביניהם, ושלא יצטרך לבחור צד במחלוקת שלהם.
מתחילים בבדיקה איך נראות הפניות אליו: האם רוב השיחות הן שאלות, הוראות או תיקונים. בוחרים הזדמנות לקשר שאין בה דרישה לספר הכול. בהדרכה מתאימים את הדרך לאופי שלו ולמה שקרה ביניכם, ובודקים גם אם ההסתגרות מצביעה על מצוקה שדורשת בירור נוסף.
אלו מצבים שאפשר להביא למפגשים. לא מניחים שלכולם אותה סיבה או אותו פתרון. בודקים מה קרה בפועל, איזה גבול נדרש ומה התגובה שלכם יוצרת בהמשך. כשצריך, חושבים גם על שיתוף בית הספר או גורם מקצועי מתאים.
בהדרכת הורים עובדים איתכם על ההובלה, התקשורת והתגובות בבית. באימון לנוער הנער או הנערה הם השותפים הישירים, עם מטרות משלהם ועבודה על ביטחון, מסוגלות ודפוסים אישיים. אפשר לשלב בין המסגרות לפי הצורך, בלי להפוך את המפגש של הנער לדיווח להורים.
ארבעה מדריכים שנבחרו כדי לעזור לך להבין את הדפוס ולבחון את הצעד הבא.

איך נראית הדרכת הורים בשיטת מ.ס.ע: ממפים את המעגל שחוזר בבית, מזהים מה מפעיל את תגובת ההורה ובונים צעד מעשי שמחזק גבולות, קשר ומסוגלות.
לקריאת המדריך ←
כשהמתבגר אומר שהוא לא הולך לבית הספר, לחץ ואיומים אינם מגלים מה עוצר אותו, אבל גם הישארות בבית בלי תכנית עלולה להעמיק את הקושי. כך מבררים את הסיבה, מציבים גבול ובונים חזרה שאפשר לבצע.
לקריאת המדריך ←
מתבגר אלים בבית יכול להשאיר משפחה שלמה בדריכות. כך מבדילים בין ויכוח לסכנה, מגנים על בני הבית, מציבים גבול ופונים לעזרה בלי להפוך את המתבגר לאויב.
לקריאת המדריך ←
המתבגר מסתגר בחדר? לפני שממהרים לקרוא לזה חוצפה, מסך או דיכאון, כדאי לבדוק מה השתנה, מה ההסתגרות מנסה להשיג ומה עוד קורה סביבו - וגם מה זה מפעיל בכם כהורים.
לקריאת המדריך ←