מה עושים כשהמתבגר לא מקבל את בן הזוג החדש?

כשהמתבגר מתקשה לקבל את בן או בת הזוג החדשים, התחילו בשיחה איתו לבד. בררו מה השתנה מבחינתו, שמרו על זמן קבוע שלכם יחד והציעו מפגש קצר שאפשר לסיים בלי ויכוח. אפשר לעמוד על יחס מכבד בבית ולתת לחיבה להתפתח בקצב שלה.

דמיינו את מאיה, שכבר ערכה את השולחן לשלושה. בן הזוג שלה הגיע קצת לפני ארוחת הערב. כשהיא קראה לבן שלה, עידו, הוא הציץ מהמסדרון ואמר שיאכל אחר כך. מאז הפרידה, ארוחת שישי הייתה הזמן שלהם. מאיה שמעה בדלת שנסגרה משהו אחר. אם הוא אפילו לא מוכן לשבת איתנו, איך יהיה לקשר הזה מקום בחיים שלי?

היא הלכה אחריו ואמרה שביקשה ממנו בסך הכול לשבת רבע שעה. עידו חזר לשולחן, אכל מהר וביקש לקום. למאיה היה חשוב שבן הזוג ירגיש רצוי. לעידו היה עכשיו קשה יותר לספר למה הוא בכלל רצה להישאר בחדר.

למה המתבגר מתנגד לבן הזוג החדש?

לפני שתנסו לקבוע עוד מפגש, בדקו מה בדיוק היה לו קשה במפגש האחרון. אולי תכננתם ערב משותף והוא גילה עליו כשפתח את הדלת. אולי הוא הרגיש שמצפים ממנו לספר דברים אישיים למישהו שהוא בקושי מכיר. ייתכן שהחשש שלו קשור למקום שתפס עד עכשיו בבית, או למה שאבא או אמא ירגישו אם הוא יספר שהיה לו נעים. גם אמירה מסוימת או כניסה לחדרו בלי רשות ראויות לבדיקה בפני עצמן.

במחקר אורך על משפחות שבהן האם חיה עם בן זוג, ג׳נסן וליפולד מצאו קשר בין דפוסים של יחסים טובים בכמה קשרים במשפחה לבין הסתגלות טובה יותר אצל המתבגרים לאורך זמן. מכאן אני לוקח שאלה לעבודה עם ההורה. כשאתם מנסים לקרב בין הילד לאדם החדש, איזה קשר שכבר חשוב לו צריך לקבל יותר מקום? המחקר בדק קשרים במשפחות קיימות. את הקצב שמתאים בבית שלכם בוחנים לפי מה שהמתבגר והמבוגרים חווים בפועל.

אם הוא מספר שמישהו הפחיד אותו, פגע בו או חצה גבול, עצרו את הניסיון לקרב ובררו מה נדרש כדי שיהיה בטוח. אם הוא מתחיל להימנע גם מזמן איתכם, כדאי לברר בנפרד מה עומד מאחורי הסירוב לפגוש הורה.

איזה גבול מציבים כשהמתבגר מדבר לא יפה?

אפשר להגיד לו שאתם מוכנים לשמוע גם שהיה לו קשה, ושבבית מדברים בלי קללות או השפלות. הגבול חל גם על המבוגרים. אם בן הזוג נכנס לחדר בלי לדפוק, אתם אלה שצריכים לדבר איתו ולסגור את הכלל. אם המתבגר בוחר לאכול אחר כך, בררו איתו את זה בנפרד. ישיבה ליד השולחן, חיבוק או שיחה אישית דורשים נכונות מסוג אחר.

בתחילת ההיכרות, ההורה מחזיק את השיחה על הכללים ואת התגובה כשגבול נחצה. עם בן או בת הזוג מתאמים מראש מה עושים אם המפגש נתקע. למשל, אתם תיגשו לדבר עם הילד בארבע עיניים, ובן הזוג יוכל להמשיך את הערב בלי לנסות לשכנע אותו. גם בשגרה רחבה יותר, גבולות בשני בתים עובדים טוב יותר כשהמבוגרים מטפלים בתיאום ביניהם.

איך מציעים מפגש בלי להפוך אותו למבחן?

בשבת, כשהם היו לבד במטבח, מאיה שאלה את עידו מה השתנה בשבילו בארוחה. הוא אמר שפעם היה מספר לה בדרך מהמטבח לשולחן על השבוע שלו. עכשיו היא ישר קראה לכולם לשבת. היא הבינה שהוא מתגעגע לזמן שהיה שלהם, ושהארוחה המשותפת הייתה המקום שבו הבחין שחסר לו הזמן הזה.

אפשר להתחיל בשלוש החלטות קטנות. מה נשאר שלכם גם בשבוע שיש מפגש. מה מציעים באופן ברור מראש, כמו תה של עשר דקות אחרי הארוחה. איך יוצאים מזה אם מיצו או אם נהיה לא נעים. מאיה החליטה להשאיר את הארוחה הבאה שלהם לשניהם. למחרת היא הציעה לעידו להצטרף לתה בסלון. הוא אמר שיבוא להגיד שלום, וביקש שתפסיק להחזיר אותו לשולחן אם ילך. היא הסכימה. כשיצא, היא נתנה לו לצאת. כך הוא יכול היה לבדוק אם מה שסיכמו באמת יקרה.

איך מפסיקים ללחוץ כשהסירוב מפחיד גם אתכם?

בהדרכת הורים אני מתחיל איתכם מהרגע שבו עידו יוצא ואתם רוצים לקרוא לו בחזרה. במיפוי בודקים מה אתם שומעים בסירוב. אצל מאיה המשפט היה שאם הערב הזה לא מצליח, היא תצטרך בסוף לבחור בין הילד לזוגיות. כשהפחד מגיע לשולחן הוא דוחף אותה לבדוק מיד מי מוכן להתקרב, ואז הילד ובן הזוג מרגישים שכל מפגש קובע יותר ממה שאפשר לשאת בערב אחד.

בשלב הסילוק עובדים על שחרור החסם שמפעיל את הדחף הזה. בשלב העצמאות בונים תגובה שאפשר לבחור גם בזמן אמת. למשל, לקיים את זמן האחד על אחד שכבר קבעתם, לשאול שאלה אחת ולתת למתבגר לסיים את המפגש כפי שסיכמתם. בשיחה הבאה בודקים מה הצלחתם לעשות כשהתשובה שלו עדיין הייתה לא. כך שיטת מ.ס.ע מתחברת למה שחשוב לכם בבית, גם כשההיכרות לוקחת יותר זמן ממה שקיוויתם.

אם כל מפגש מסתיים באותה מריבה, הביאו להדרכת ההורים את הרגע שבו היא מתחילה. נפרק יחד מה נאמר, על מה אתם מנסים לשמור ומה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה. לעוד שאלות שעולות כשהמשפחה משתנה, אפשר להמשיך לספריית ההורות למתבגרים.