מה עושים כשהמתבגר מבקש לחזור מהטיול השנתי

הטלפון מצלצל באמצע הערב. יעל רואה על המסך את השם של בנה, נועם. בבוקר הוא יצא לטיול השנתי. עכשיו הוא מדבר בשקט, ואחרי שתי מילים הקול שלו נשבר. אמא, תבואי לקחת אותי. אני לא נשאר פה.

יעל כבר קמה לחפש את המפתחות. היא שומעת אותו בוכה ומרגישה פחד, אולי קרה משהו והיא רחוקה מדי לעזור. יחד עם הדאגה עולה גם התסכול. כל כך הרבה הכנה, ועכשיו הוא רוצה לחזור. היא כמעט אומרת לו שינסה עוד קצת, אבל נעצרת. היא עדיין לא יודעת מה קרה.

כשמתבגר מבקש לחזור הביתה מהטיול השנתי, מתחילים בבירור של המקום שבו הוא נמצא, של מה שקרה ושל המבוגר שיכול להיות איתו עכשיו. אחר כך בודקים עם הנער ועם הצוות אם אפשר לתת מענה במקום או שצריך לארגן חזרה בטוחה. הבכי לבדו אינו נותן את התשובה, ואין צורך להכריע לפני שיש לכם את המידע הזה.

מה שואלים כשהילד מתקשר מהטיול ורוצה הביתה

יעל מתיישבתעל הספה ואומרת לנועם, אני שומעת שממש קשה לך. אני איתך. איפה אתה עכשיו ומי נמצא לידך. הוא אומר שהוא בחוץ, ליד המבנה שבו הם ישנים. כולם בפנים. המחנך נמצא בחדר האוכל.

יעל מבקשת מנועם להישאר במקום שבו הצוות יודע למצוא אותו, ומתקשרת למחנך כדי שייגש אליו. אם אפשר להגיע אליו בבטחה, הם מתאמים זאת יחד. עכשיו, כשהמבוגר במקום ויודע שנועם זקוק לעזרה, היא יכולה לשאול מה קרה רגע לפני שהתקשר.

כדאי לשאול שאלות קצרות ולהמתין לתשובה. מישהו פגע בך. אתה מרגיש לא טוב בגוף. קרה משהו עם החברים. לא צריך לעבור על הכול כרשימת חקירה. מתחילים במה שהוא מספר ומבררים את החלקים שחסרים כדי להבין ולעזור.

אם עולה חשש לפגיעה, איום או בעיה רפואית, מערבים מיד את הצוות האחראי ואת הגורם המתאים. במצב של סכנה מיידית פונים לשירותי החירום. ההחלטה אינה מחכה לסיום שיחה על אומץ או עצמאות.

שלוש שאלות שעוזרות להחליט מה לעשות עכשיו

במצפן הלב אני מציע להורה להחזיק שלוש שאלות פשוטות בזמן השיחה. זו מפת בירור לשיחה, ולא נוהל חירום או מבחן שקובע אם צריך לאסוף.

מה קרה. נסו להגיע לאירוע מסוים. אמרו לו שלא רוצים אותו בחדר. הוא התחיל להרגיש בחילה. כולם יצאו לפעילות והוא נשאר לבדו. כל תשובה דורשת התייחסות אחרת.

מי איתך. בררו איזה מבוגר אחראי יודע מה קורה ויכול לגשת אליו בפועל. חשוב לשוחח גם עם אותו מבוגר. אתם שומעים את הילד מרחוק, והצוות יכול לבדוק את המצב במקום.

מה זמין לך עכשיו. בדקו מה אפשר לעשות כדי לתת מענה לקושי שעלה. לפנות לקבלת עזרה רפואית, להתרחק ממי שפגע, לשבת עם מבוגר שהוא סומך עליו או להצטרף לפעילות עם חבר. בוחרים אפשרות שמתאימה למה שהתברר, ולא מציעים להישאר בלי לשנות דבר.

לפעמים הבקשה לחזור מתחילה בבדידות

נועם מספר ששני החברים שאיתם תכנן להיות יצאו עם ילדים אחרים. הוא לא ידע למי להצטרף ונשאר בחוץ. כשאמו שאלה אם יוכל לגשת למישהו, הוא התבייש. מה אני אגיד, שאין לי עם מי להיות.

יעל שומעת עכשיו את הבדידות ואת הפחד מדחייה. נועם אינו מבקש רק נסיעה הביתה. הוא צריך שמישהו יעזור לו למצוא מקום בתוך מה שקורה שם. היא אומרת לו, זה ממש לא נעים להישאר בחוץ ולא לדעת למי להצטרף. בוא נבדוק עם המחנך מי יכול להיות איתך עכשיו.

לפני שיעל מדברת עם המחנך על החברים, היא אומרת לנועם מה היא רוצה לשתף ולמה. היא מוסרת את הפרטים שנחוצים כדי לעזור ומבקשת שייגש אליו בפרטיות. המחנך בודק עם נועם אם יש ילד שהוא מרגיש איתו בנוח ואם ירצה להצטרף אליו. כך נועם שותף להצעה, ולא מוצא את עצמו במרכז הכרזה מול הקבוצה.

לפעמים יתברר שמדובר בהדרה או בפגיעה חוזרת. אז נדרשת הגנה וטיפול של הצוות, ולא רק עידוד להצטרף. צריך לשמוע גם את הנער וגם את המבוגרים, בלי לבטל את מה שהוא מספר רק משום שהצוות לא ראה. המאמר על מה עושים כשמחרימים את הילד מרחיב על בירור פגיעה ועבודה מול בית הספר.

מה המחקר אומר על געגועים ועל תמיכה במקום

מאמר מקצועי של Woods ו-Burns משנת 2018 עוסק בהימנעות ובקושי להשתתף במחנות בית ספר באוסטרליה. הוא מדגיש בירור ועבודה משותפת עם התלמיד, ההורים והצוות, וממחיש זאת בתיאור מקרה. זה אינו ניסוי שקובע מתי לאסוף מתבגר מטיול בישראל.

דוח של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים משנת 2019 מתייחס לגעגועים במחנות ולהיערכות של המשפחה והצוות. הוא מדגיש הכנה לקראת הפרידה מהבית והתייחסות לקושי הרגשי כחלק מהדאגה לבריאות ולבטיחות במחנה.

המשמעות לשיחה שלכם היא לברר אם יש במקום תמיכה ממשית שהנער יכול להיעזר בה. המלצה להימנע מהבטחת איסוף מראש אינה הוראה להשאיר ילד במצב שאינו בטוח או שאין לו בו מענה.

מתי לשקול להישאר ומתי לארגן חזרה

אחרי שהצוות בדק את המצב, אפשר לשאול את המתבגר אם הוא מוכן לנסות את האפשרות שהוצעה. ההסכמה צריכה להיות ברורה. מי יהיה איתו, מה יעשו ומתי תחזרו לדבר. אין זמן המתנה קבוע שמתאים לכל נער ולכל מצב.

המחנך ניגש לנועם ומשוחח איתו בצד. יחד הם מזהים חבר שנועם מרגיש בנוח להצטרף אליו. נועם מסכים לנסות את הפעילות הקרובה, והמחנך נשאר זמין עבורו. יעל ונועם קובעים שידברו שוב אחריה. עכשיו הוא יודע מה יקרה עד השיחה הבאה ולמי יוכל לפנות אם יהיה לו קשה.

אם אין אפשרות לשמור עליו, אם יש בעיה רפואית או אם המצוקה נשארת גדולה למרות התמיכה, בודקים עם הצוות מה נדרש, כולל חזרה הביתה. מתאמים את האיסוף ואת העברת האחריות בהתאם להוראות הצוות. לא מבקשים ממנו לצאת לבדו ולחכות במקום שאינו מוסכם.

הצלחה אינה רק להישאר עד סוף הטיול. חשוב גם אם הצליח לספר מה קרה, לפנות לעזרה ולקבל מענה שמתאים לו.

מה קורה לכם כשהוא מבקש שתבואו

גם אתם נמצאים בתוך השיחה הזאת. הבכי שלו יכול לעורר חוסר אונים, אשמה ופחד שאתם מפקירים אותו. אצל הורה אחר עולה כעס, שוב הוא מוותר לפני שניסה. אם מזהים מה התעורר בכם, קל יותר להפריד בין הדחף שלכם לפעול לבין מה שהוא צריך כרגע. במאמר על אקומודציה הורית אפשר להעמיק בעזרה חוזרת שנועדה להקל חרדה, בלי להסיק שכל איסוף הוא הימנעות.

בהדרכת הורים אני חוזר עם ההורה לרגע שבו כבר לקח את המפתחות או אמר שאין על מה לדבר. אנחנו בודקים מה שמע במשפט של הילד, ממה נבהל ואיזה מידע עדיין היה חסר לו. משם בונים דרך לשיחה הבאה, כולל פנייה לצוות והסכמה בין ההורים.

אם הוא חזר הביתה, איך ממשיכים בלי להוסיף בושה

כשהוא נכנס הביתה מותש, אפשר קודם לדאוג לצרכים המיידיים שלו ולתת לו זמן. שיחת בירור יכולה לחכות לרגע שבו הוא מסוגל לדבר. אמירות כמו ידעתי שלא תחזיק מעמד עלולות להפוך אירוע קשה למסקנה על מי שהוא.

בהמשך חוזרים למה שקרה. באיזה רגע נעשה קשה. מה עזר אפילו מעט. למי הצליח לפנות. מה היה חסר. אם הייתה פגיעה, מטפלים בה עם בית הספר. אם התברר פחד שחוזר גם במצבים אחרים, אפשר לעבוד עליו במסגרת מתאימה. לקראת יציאה נוספת, המאמר על מתבגר שמסרב לצאת לטיול השנתי עוסק בהכנה לפני הטיול.

איך אימון רגשי והדרכת הורים יכולים לעזור בהמשך

הדרכת הורים מתמקדת בדרך שבה אתם מבינים את המצב ומגיבים אליו. אם הילד רוצה להשתתף אבל שוב ושוב הפחד גורם לו לוותר, אימון רגשי לנוער מאפשר לברר איתו מה הוא רוצה ומה עוצר אותו, בקצב שמתאים לו ומתוך אמון ונכונות.

בשיטת מ.ס.ע ממפים את הרגע, את המשמעות שנתן לו ואת הפחד שהתעורר. בסילוק וסלילה עובדים בהסכמה עם הרגש, התחושה או החלק המגן על שחרור הדפוס והאמונה שמחזיקים אותו. במקביל בונים מטרות וצעדים לחיים. בעצמאות בודקים את היכולת לבחור, לפנות לעזרה ולנסות פעולה שהייתה קשה קודם.

כשהנער רוצה לעבוד על הפחד שחוזר ומצמצם את האפשרויות שלו, מתחילים לבנות איתו אמון ומטרה שחשובה לו. למשל, להצליח להצטרף לפעילות עם אחרים ולבקש עזרה כשהוא נתקע. העבודה נעשית בזמן ובמסגרת שמאפשרים לו להקשיב לעצמו. בשיחת הטלפון מהטיול אתם והצוות דואגים קודם למענה שהוא צריך עכשיו.

אם השיחה הזאת מוכרת לכם, אפשר להביא להדרכה את הרגע שבו לא ידעתם אם לצאת לאסוף או לבקש שיישאר. נבין יחד מה הפעיל אתכם ומה הילד שלכם היה צריך, ונבנה דרך שתעזור לכם לפעול בפעם הבאה מתוך הבנה וביטחון. מצבים נוספים מחיי הבית תמצאו במאגר המאמרים להורים למתבגרים.