מה עושים כשמחרימים את הילד

כשמחרימים את הילד, הדבר הראשון הוא לא מה שעושים מול בית הספר, אלא איך מגיבים מול הילד עצמו. תגובה רגועה, שמכירה בכאב שלו בלי לאשר לו שהחרם מוכיח שיש בו פגם, היא זו שקובעת אם הוא יצא מזה עם שריטה או עם מסקנה שתלווה אותו שנים. הטיפול מול בית הספר חשוב, והוא יבוא. אבל ברגע הראשון, מה שהילד לומד הוא לא מהחרם, אלא מהפנים שלכם.

הטעות שכמעט כל הורה עושה, מאהבה

כשמגלים שהילד מוחרם, המח רץ קדימה. להתקשר למחנכת. לדבר עם ההורים של הילדים האחרים. למצוא חוג חדש, לארגן חברים, לסדר לו מסיבה משלו. כל אלה באים מאהבה, ומהמקום הכי אנושי שיש, הרצון להפסיק את הכאב של הילד שלנו.

במאגר התובנות להורים על אלימות, חרם ובטיחות אנו רואים עד כמה חרם חברתי מזעזע את הביטחון של הילד, ומדוע התגובה הראשונית של ההורים בבית קריטית לבניית המשענת הרגשית שלו.

החרם עצמו הוא אירוע. המהירות שבה אנחנו קופצים לתקן היא מסר.

למה חרם פוגע כל כך עמוק

קיפלינג ויליאמס, שחקר עשרות שנים חרם והדרה, תיאר שחרם פוגע בבת אחת בארבעה צרכים אנושיים בסיסיים. השתייכות, הערך העצמי, תחושת השליטה, והתחושה שהקיום שלנו נחשב. אבל הנקודה החשובה להורה היא מה קורה מיד אחרי. בשנייה הראשונה הכאב פשוט מגיע, אי אפשר למנוע אותו. ורק אז, בשלב הבא, הילד מתחיל לשאול את עצמו למה זה קרה ומה זה אומר. החלון הזה, שבו הוא מחפש את המשמעות, הוא בדיוק המקום שבו התגובה שלכם נכנסת. הרחבנו על למה החרם שובר את הילד יותר

ממה שנראהבמאמר נפרד.

ארבעה דברים שהחרם לקח, וארבע דרכים להחזיר

אם החרם לקח ארבעה צרכים, העבודה של ההורה היא לא למחוק את החרם, אלא לעזור לילד להחזיר את ארבעתם. לא בהרצאה, ולא ביום אחד. בדברים קטנים, לאורך זמן.

• שייכות. לא צריך מעגל חברתי חדש שמארגנים בחיפזון. מספיק חבר אחד אמין שהילד יודע שהוא שם, אח, בן דוד, מאמן. וגם הבית עצמו, מקום רגוע שרואים בו את הילד בלי קשר לכמה הזמינו אותו היום. זה מרכך את המכה הרבה יותר ממסיבה חדשה שמארגנים לו.
• שליטה. החרם לקח מהילד את התחושה שיש לו שליטה, אז במקום לעשות במקומו, נותנים לו להוביל צעד. לא אני אתקשר למורה, אלא מה אתה חושב שכדאי לעשות ואיך אני יכול לעזור. גם אם הוא בוחר לא לעשות כלום עכשיו, ההגה חזר לידיים שלו.

כדי לפתוח עם הילד שיחה בטוחה בלי להציף אותו בחקירות או בעצות מהירות, אפשר להיעזר במדריך לשיחה מקרבת עם מתבגרים ולתרגל הקשבה נקייה מבהלה.

• שהוא נחשב. ילד מרגיש שרואים אותו לא ממחמאות ריקות אלא מתשומת לב ספציפית. במקום אתה ילד מדהים, נאמר שמתי לב איך עזרת אתמול לאח שלך. הראשון מחליק מעליו, השני אומר לו שיש לו מקום וערך.

מה עדיף לא לומר ברגע הראשון

בהדרכת הורים במצפן הלב אנחנו עובדים קודם כל על הבהלה והכאב של ההורה מול החרם, כדי שהוא יוכל לחזור ולהיות עבור הילד מקום יציב ובטוח שלא נשבר יחד איתו.

והנה החלק שנשאר פתוח. כל מה שכתוב כאן פשוט להבין, וכמעט בלתי אפשרי לעשות דווקא ברגע שהילד הכי צריך את זה. כי בשנייה שבה מגלים שהחרימו את הילד, הוא לא היחיד שנבהל. גם ההורה נבהל, לפעמים בעוצמה שלא מתאימה לגודל האירוע, והבהלה הזו היא מה שהכי מקשה עליו להישאר הפנים הרגועות שהילד מחפש. למה דווקא החרם של הילד מפרק אותנו כך, זו כבר שאלה אחרת.