ההורים שלי מתגרשים: עם מי לדבר ואיך מתחילים?

ההורים אמרו שהם נפרדים. השיחה נגמרה, ואתה בחדר עם הטלפון ביד. חבר כתב מה קורה. בדרך כלל היית שולח לו משהו מצחיק או שואל אם נכנסים לשחק. עכשיו אתה מסתכל על ההודעה ולא יודע איך לענות. לכתוב שההורים מתגרשים? ואם הוא ישאל למה? אתה בעצמך עוד לא יודע מה להגיד.

יכול להיות שיש לך שאלות פשוטות מאוד: איפה תישן בשבוע הבא, אם תישאר באותו בית ספר ומה יקרה עם האימון ביום שלישי. אבל אחרי שראית כמה קשה להורים לדבר, אתה לא בטוח שיש עכשיו מקום גם לשאלות שלך. אתה כמעט שואל, ואז אומר לעצמך שזה לא הזמן. נשארת עם השאלה, ועם הצורך למצוא מישהו שאפשר לומר לו אותה בלי לדאוג תוך כדי גם לו.

אם ההורים שלך מתגרשים ואתה לא יודע עם מי לדבר, אפשר להתחיל באדם אחד שאתה סומך עליו: חבר, אחד ההורים כשאפשר לדבר איתו בבטחה, קרוב משפחה, מחנך או יועצת. לא צריך להסביר את כל מה שקרה. אפשר לומר שההורים נפרדים ולבקש שיקשיבו, או שיעזרו לך לברר שאלה אחת. האחריות לקשר בין ההורים נשארת אצלם.

למה קשה לספר גם כשיש למי?

נניח שאתה כותב לחבר: ההורים שלי מתגרשים. לרגע אתה כבר מדמיין אותו קורא ומיד אתה מריץ בראש מליון אפשרויות לתגובה שלו - לדוגמא אולי הוא ישאל מי עזב ומי רצה להיפרד , אולי מחר יסתכל עליך ברחמים, דווקא כשאתה רוצה שימשיך להיות איתך כמו תמיד , אולי זה יביך אותו וירגיש שאני מעמיס עליו . מצד אחד אתה רוצה שיידע שקשה לך, אבל עוד לא יודע אם תרצה לענות על כל מה שישאל. אז אתה מוחק.

אתה עונה שבסדר, או שולח בחזרה סרטון. השיחה נשארת רגילה, ולכמה דקות אינך צריך להסביר כלום. אבל אחר כך הטלפון בצד, והשאלות עדיין איתך. החבר לא יודע שמשהו השתנה. יכול להיות שחשבת שהוא ישים לב לבד, וכשהוא לא שואל עוד, זה מרגיש כאילו לא אכפת לו. מבחינתו, ענית שהכול בסדר. אתה יודע כמה היה בתוך התשובה הזאת; הוא שמע רק את המילים.

מול ההורים השתיקה יכולה להיראות אחרת. אתה רואה שאמא כבר בכתה היום ודוחה את השאלה שלך כדי לא להוסיף לה. אתה רוצה לשאול את אבא על הבית החדש, אבל חושש שאמא תחשוב שאתה מחכה לעבור אליו. כך, עוד לפני ששאלת על החיים שלך, אתה כבר מנסה לדאוג למה שכל אחד מהם עלול להרגיש.

כאן חשוב לברר על מה החשש נשען. אם כבר שאלת בעבר וקיבלת כעס או לחץ לבחור צד, יש סיבה להתחיל את השיחה עם מבוגר אחר שאתה סומך עליו. אם עוד לא שאלת, והתגובה מתרחשת בינתיים בעיקר בראש שלך, אפשר לדבר גם עליה: אני רוצה לשאול משהו, אבל מפחד שתחשבו שזה אומר שאני בוחר באחד מכם. אפשר להתחיל מהפחד לדבר, עוד לפני שמוצאים את המילים לכל מה שרוצים לומר.

כשאתה מוחק את ההודעה, החבר רואה שיחה רגילה. הוא לא רואה כמה היה לך קשה לכתוב אותה.

גם אני גדלתי להורים גרושים. אני זוכר שאמא אמרה יום אחד שאבא כבר לא יגור איתנו. המצב בבית לא היה טוב עוד קודם, ובכל זאת, לדעת שלא טוב ביניהם ולשמוע שאבא עוזב היו עבורי שני דברים שונים.

הניסיון הזה הוא חלק ממה שאני מביא היום לליווי. חשוב לי שיהיה מקום גם למה שעולה אחרי שהשיחה עם ההורים נגמרת. יכול להיות שבזמן שהם דיברו לא שאלת דבר, ורק אחר כך הבנת שיש משהו שמטריד אותך. אין צורך לחכות עד שתדע להסביר את הכול כדי לחזור ולבקש שיקשיבו.

ההורים שלי מתגרשים: עם מי אפשר לדבר?

חבר יכול להיות מי שיישב איתך בהפסקה, ישמע מה קרה או ימשיך לעשות איתך משהו רגיל כשאין לך כוח לדבר. מבוגר שאתה סומך עליו יכול לעזור גם לברר מידע, לפנות לגורם מתאים או לחשוב איך לבקש מההורים תשובה. מורה, קרוב משפחה או יועצת יכולים להיות כתובת כזאת. לא כל מה שאתה צריך חייב להגיע מאותו אדם.

אחרי שהחלטת שאתה רוצה לשתף, השאלה היא אצל מי יהיה לך מקום להיות גם מבולבל. מישהו שייתן לך לסיים משפט, שלא יבקש ממך להוכיח מי אשם ושיוכל לשמוע גם כשאין לך עדיין הסבר מסודר. אתה יכול לשים לב למה שקורה לך בשיחה איתו: האם אתה מצליח לומר עוד משהו על עצמך, או שכבר התחלת לשמור עליו, להצדיק אחד ההורים או להצטער שבכלל פתחת את הנושא?

כדאי לחפש את המקום הזה בקשרים שכבר יש לך. אולי יש חבר ששמר בעבר דבר אישי שסיפרת. אולי מחנכת שכבר הקשיבה בלי להפוך את השיחה להערה מול הכיתה. אפשר להתחיל שם. גם אם האדם הזה לא יידע מיד מה לומר, יש ביניכם ניסיון של הקשבה שאפשר להישען עליו.

אם אינך מזהה כרגע אדם כזה, אפשר לפנות ליועצת או למחנך ולומר גם את זה: יש משהו שקורה בבית, ואני לא יודע למי אפשר לספר. אפשר לשאול לפני הפרטים מה יישאר ביניכם, מתי יצטרכו לשתף מבוגר נוסף ואיך יסבירו לך את הצעד הבא. כך תוכל להבין את גבולות הפרטיות לפני שתחליט מה לספר.

שלושה צעדים לשיחה ראשונה

1. בחר שאלה אחת שאתה צריך עליה תשובה

כדי לבחור למי לפנות, צריך קודם להבין קצת יותר מה אתה צריך ממנו. לא תמיד זו עצה. לפעמים אתה רוצה לדעת מה יקרה מחר, ולפעמים אתה רוצה שמישהו ישמע כמה קשה לך בלי לענות מיד שיהיה בסדר. אפשר להתחיל משלוש שורות:

מה אמרו לי: ההורים נפרדים, ואבא יחפש דירה.

מה עדיין לא אמרו לי: איפה אהיה בשבוע הבא ואיך אגיע לאימון.

מה אני צריך עכשיו: שמישהו יקשיב לדאגה שלי, ושאדע מה התוכנית לימים הקרובים.

כשכותבים כך, קל יותר לזהות איזו שיחה חסרה לך. את התוכנית לימים הקרובים צריך לברר עם ההורים. את הדאגה אפשר לשתף גם עם אדם נוסף. ואפשר להזדקק לשניהם: למידע על מה שעומד לקרות, ולמישהו שיהיה איתך בזמן שעוד אין תשובות.

ההורים אמורים להסביר מה כבר ידוע ומה עדיין לא הוחלט בשיחת ההודעה על הפרידה ובהמשך אליה. מותר לחזור ולשאול גם אם לא הצלחת באותו ערב. אם עדיין אין להם תשובה, אפשר לבקש שיגידו מה כן ידוע ומתי יחזרו לעדכן אותך. אתה לא צריך להכין עבורם את הפתרון.

2. בחר למי לפנות עם הבקשה הזאת

אם אתה רוצה שמישהו יהיה איתך הערב, חבר יכול להתאים. אם אתה צריך עזרה לקבל תשובה על מה יקרה מחר, חפש גם מבוגר שיוכל לסייע. ואם אתה חושש ממה שיקרה כשתשאל בבית, כדאי להתחיל עם מבוגר מחוץ לו ולספר על החשש עצמו.

אין צורך להודיע לכולם. לשיחה ראשונה אפשר לבחור אדם אחד ומקום שבו לא תצטרך להמשיך אותה מול קהל. אם קשה לך לדבר פנים אל פנים, הודעה קצרה יכולה לפתוח את הדלת לשיחה בזמן אחר.

3. אמור גם מה אתה מבקש ממנו

לחבר אפשר לכתוב: ההורים שלי אמרו שהם נפרדים. אני עוד לא ממש יודע מה להגיד על זה. אפשר לדבר קצת, ושזה לא יעבור בינתיים בקבוצה?

למבוגר אפשר לומר: קשה לי לדבר על מה שקורה בבית. אני צריך שתשמע קודם מה עובר עליי, לפני שמנסים לפתור. אחר כך הייתי רוצה עזרה להבין מה לשאול את ההורים.

אפשר גם להתחיל רק מהבקשה: יש לך זמן לשיחה אישית מחר? אני לא רוצה להסביר עכשיו בהודעה. המשפט הראשון לא חייב להכיל את כל הסיפור. הוא צריך לאפשר לאדם שמולך להבין שאתה מבקש מקום לשיחה.

ומה אם התגובה הראשונה מאכזבת?

נחזור להודעה לחבר. נניח שבסוף שלחת, והוא ענה: גם ההורים של בן דוד שלי התגרשו, יהיה בסדר. הוא אולי ניסה לעודד, אבל אתה מרגיש שהשיחה נגמרה לפני שהתחילה. עכשיו קל לחשוב שלא היה טעם לספר.

אם אתה רוצה להמשיך איתו, אפשר לומר: אני יודע שניסית לעודד. אבל לי קשה עכשיו. אפשר שתקשיב לי קצת? יכול להיות שהמשפט הקצר הזה יעזור לו להבין שאתה עוד בתחילת הסיפור. אתה לא צריך להציג את עצמך כמי שכבר הסתדר רק כדי שיהיה לו נוח.

ואם הוא ממשיך לבטל, מעביר את הסיפור לאחרים או לוחץ עליך לספר פרטים שאינך רוצה, אפשר להפסיק את השיחה ולפנות למישהו אחר. תגובה של אדם אחד אינה קובעת אם מגיעה לך תמיכה. היא אומרת משהו על מה שהתאפשר בשיחה הזאת.

לספר על עצמך בלי להפוך לדובר של ההורים

לפעמים מי ששומע שההורים נפרדים שואל מיד למה, מי החליט ומה קרה ביניהם. אלה יכולות להיות גם השאלות שלך, אבל לא בשבילן התחלת בהכרח את השיחה. מותר לומר: אני עוד לא יודע הכול, ואני לא רוצה לדבר על מי אשם. קשה לי עם מה שקורה בבית, ועל זה רציתי לדבר. כך אתה מחזיר את השיחה לחוויה שלך, במקום להידרש להסביר את הזוגיות שלהם.

גם אם רבת עם אחד ההורים לפני ההודעה, האחריות לפרידה אינה שלך. התנהגות טובה יותר, ציונים גבוהים יותר או ניסיון לפייס ביניהם אינם התפקיד שלך בתיקון הקשר הזוגי. בקשת עזרה בשביל עצמך יכולה להתקיים גם כשאתה אוהב את שניהם.

אתה גם לא צריך להחליט עכשיו איך אתה מרגיש כלפי כל מה שקורה. אפשר להיות עצוב על השינוי ובאותו זמן להרגיש הקלה מהפסקת מריבות. אפשר לרצות לצאת עם חברים, ואחר כך פתאום לרצות לדבר. אין תגובה אחת שכולם אמורים להרגיש.

לפעמים תדע רק שאתה עצבני. למשל, חבר מנסה לצחוק איתך כרגיל ואתה עונה לו בחדות, ואז מצטער. אם אתה מוצא את עצמך מתפוצץ ופוגע באנשים גם כשלא רצית, אפשר להביא גם את הרגע הזה לשיחה: היה לי קשה ולא ידעתי איך לומר את זה, ובסוף פגעתי. זו התחלה אחרת מהניסיון להמשיך כרגיל עד שהכעס יוצא על מישהו.

אם בבית מפחיד לדבר

אם אתה חושש מאיום, אלימות או פגיעה בעקבות השיתוף, אל תנסה לבדוק לבד איך ההורה יגיב. פנה למבוגר בטוח מחוץ למצב וספר גם שאתה חושש מתגובה בבית. במצב של סכנה מיידית פונים למשטרה ב־100; לסיוע ולהכוונה אפשר לפנות למוקד הרווחה 118. אם אינך יכול לדבר בבטחה, משרד הרווחה מקבל פניות גם בוואטסאפ 050-2270118.

כשיש אלימות או איומים בבית, הצורך הוא קודם כול בעזרה שתשמור עליך. במצב כזה לא צריך למצוא ניסוח עדין שישכנע מישהו לא לפגוע. אפשר לומר למבוגר שאתה מפחד ושאתה צריך עזרה. אדם מקצועי עשוי להזדקק לשתף גורם נוסף לצורך הגנה, ולכן חשוב שיסביר לך ככל האפשר מי מעורב ומה עומדים לעשות.

מה אפשר לעשות באימון רגשי לנוער כשהמילים נתקעות?

יכול להיות שבחרת אדם שאתה סומך עליו, ואפילו הכנת את ההודעה, ובכל זאת אינך מצליח לשלוח. ואז העצה פשוט תדבר עם מישהו רק מוסיפה תחושה שעוד משהו אתה לא מצליח לעשות. בעבודה איתי אפשר להתחיל בדיוק שם, ברגע שבו אתה כבר רוצה לדבר ומשהו עוצר אותך. חשוב לי להבין ממה השתיקה מגינה עליך, ואיזו שיחה היית רוצה לנהל בלי הצורך להסתיר שקשה לך.

בשיטת מ.ס.ע המיפוי מתחיל בהיכרות איתך, עם הבית, הקשרים והדרך שבה התרגלת לבקש עזרה. מה קרה בפעמים קודמות כשאמרת שקשה לך? האם למדת שעדיף לא להכביד, לא להכעיס או להסתדר לבד? משם נבדוק את הרגע הנוכחי: מה אתה חושש שיקרה אם תספר, ומה השתיקה נותנת לך באותו רגע ומה היא משאירה ללא מענה.

אם מתגלה דפוס או אמונה שמצמצמים אותך, שלב הסילוק כולל עבודה רגשית עם תת המודע, בהסכמה ובקצב שלך, על הפחד ועל ההגנה שמחזיקים את הדפוס. למשל, הפחד שאם תבקש מקום לעצמך תכביד על אדם שאתה אוהב. מטרת העבודה היא לשחרר את מה שממשיך לעצור אותך גם אחרי שכבר הבנת שמותר לבקש עזרה. המקור והמשמעות של הקושי נבדקים איתך, מתוך החוויה שלך.

במקביל בונים את העצמאות שאתה רוצה בחיים. אולי המטרה הראשונה היא לשלוח הודעה לאדם שבחרת. אולי לבקש תשובה מהורה בלי לחזור בך מיד. אולי לומר שהתגובה שקיבלת לא עזרה לך. באימון רגשי לנוער נבחר מטרות שלך ונחזור למה שקרה בפועל: מה הצלחת לומר, מה עדיין עצר אותך ואיזה צעד מתאים עכשיו.

הליווי מתקיים אונליין. לפני שמתחילים מבררים נכונות, מעורבות של ההורים וגבולות פרטיות: מה נשאר בשיחות, אילו עדכונים נמסרים ומתי נדרש שיתוף לצורך בטיחות. המטרה אינה לגייס אותך לצד של אחד ההורים. יש לך מקום לעבוד על מה שחשוב לך.

ההודעה הראשונה יכולה להיות קצרה מהסיפור

כשתחזור להודעה מהחבר, עדיין תראה את אותה שאלה: מה קורה? ויכול להיות שעדיין תחשוש ממה שיבוא אחרי שתענה. אבל עכשיו יש לך אפשרות לכתוב דבר אחד אמיתי ולבקש את מה שאתה צריך ממנו כרגע. אתה לא מצפה ממנו לפתור את מה שקורה בבית. אתה רוצה שהוא יידע, ושיהיה איתך קצת.

הצעד הראשון יכול להיות: ההורים שלי נפרדים. אני לא רוצה להישאר עם זה לבד. יש לך זמן לדבר?