אצל אבא מותר ואצל אמא אסור: מה עושים?

כל החברים קבעו להיפגש עד אחת עשרה. אתה שואל את אמא מתי אתה יכול לחזור, והיא עונה: בעשר. אתה מספר לה שבשבוע שעבר כשהיית אצל אבא הוא הרשה לך עד אחת עשרה. מבחינתך זו סיבה לבקש עוד שעה. מבחינתה, התחילה עכשיו שיחה אחרת.

אמא שואלת: למה אצל אבא תמיד מותר? הוא בכלל יודע מתי אתה קם בבוקר? אתה מתחיל להסביר שאבא בירר עם מי תיפגש, ושבשבוע שעבר לא היו לימודים למחרת. רצית לדבר עם אמא על היציאה שלך הערב, ועכשיו אתה מוצא את עצמך מגן על ההחלטה של אבא בשבוע שעבר. היא חוזרת לשעה שהוא הרשה, אתה מנסה להסביר לה למה, ובסוף יוצא לך: את יודעת מה, לא משנה, אני כבר אשאר בבית.

אמרת שלא תצא. זה מה שרצית?

בטלפון כבר מחכה לך הודעה מהחברים: נו... אז אתה בא? אתה לא יודע מה לענות להם. אמא לא אמרה שאסור לך לצאת, אלא שאתה צריך לחזור בעשר. אבל כדי לנסות לקבל עוד שעה תצטרך לפתוח איתה שוב את השיחה, וכבר אין לך חשק לחזור לוויכוח על אבא. אתה כועס על שעת החזרה, על מה שקרה ביניכם וגם על עצמך, כי אמרת שלא חשוב דווקא כשהמפגש הזה היה חשוב לך.

אחרי שאמרת שתישאר בבית, כבר אין ויכוח על שעת החזרה. אבל אתה עדיין רוצה לפגוש את החברים, ועדיין לא הצלחת להסביר לאמא למה חשוב לך להישאר איתם עד אחת עשרה. כשסיפרת מה אבא הרשה, ניסית להראות לה שכבר חזרת בשעה הזאת. היא הגיבה להחלטה שלו, ומשם שניכם המשכתם לדבר עליו. כשוויתרת על היציאה, הסתיימה גם ההזדמנות לדבר על מה שאתה מבקש הפעם.

כשאצל אבא מותר ואצל אמא אסור, שתי שאלות יכולות להתערבב: למה אמא מבקשת שתחזור בעשר הערב, ולמה אבא הרשה שעה אחרת כשהיית אצלו. על השאלה הראשונה אתה יכול לדבר איתה, לשמוע מה מדאיג אותה ולבקש שתשקול את השעה מחדש. את השאלה על ההחלטה של אבא היא יכולה לברר איתו. אינך צריך לענות בשמו כדי שהבקשה שלך תקבל מקום.

מותר לך לבקש עוד שעה עם החברים בלי להיות מי שמסביר למה ההורה האחר הרשה.

כללים שונים בשני בתים: מה בדיוק צריך לברר?

כדי להבין אם יש מקום לשנות את שעת החזרה, צריך לדעת למה נקבעה. ייתכן שהבית של אבא קרוב לחבר שאצלו נפגשתם, ואילו מהבית של אמא הדרך ארוכה יותר. ייתכן שבפעם הקודמת לא היו לימודים למחרת, והפעם צריך לקום מוקדם. יש גם הורים שחושבים אחרת על שעת השינה או על השימוש בטלפון. לכן העובדה שבבית אחד מרשים יותר אינה מספיקה כדי להבין את ההחלטה בבית האחר.

ההבדלים האלה לא מבטלים את האכזבה שלך. אם כל החברים נשארים עד אחת עשרה ואתה צריך לחזור לפניהם, אתה רוצה שהיא תבין מה אתה מפסיד. אפשר לומר לאמא: חשוב לי להישאר עד הסוף. למה היום צריך לחזור בעשר? אם היא חוששת שלא תהיה לך דרך לחזור, השיחה צריכה לעסוק בהסעה. אם היא אומרת שזו השעה הקבועה בימי לימודים, אפשר לדבר על הכלל ולבקש לשקול חריגה. עכשיו ברור לשניכם מה צריך לברר, במקום להמשיך להתווכח על השעה שאבא הרשה.

עד כאן דיברנו על שעות שונות בערבים שונים: בשבוע שעבר ישנת אצל אבא, והערב אתה אצל אמא. יש מצב אחר, שבו שניהם נתנו תשובות שונות על אותה יציאה. למשל, אמא מצפה שתחזור אליה בעשר, ואבא הסכים לאסוף אותך מהחברים באחת עשרה בלי לדעת מה סיכמת איתה. במקרה הזה אי אפשר להניח שהאישור שלו שינה את ההחלטה שלה. אפשר לומר להורה שאיתך: אמא אמרה עשר ואבא אמר שיאסוף אותי באחת עשרה. אני לא יודע מה סוכם ביניכם. תבררו ותגידו לי מתי לחזור ומי מחזיר אותי. עד שהם חוזרים עם תשובה, אל תתייחס ליציאה כאל תוכנית שכבר סוכמה.

ההורים הם שצריכים להחליט איך מתמודדים עם כללים שונים אצל הורים גרושים ולתאם ביניהם את מה שמשפיע עליך בשני הבתים. החלק שלך הוא לומר מה אתה צריך, לספר מה כבר נאמר ולפעול לפי מה שסוכם איתך. כדי לצאת לחברים בערב הזה אינך צריך לפתור את כל המחלוקות ביניהם, וגם לא לשכנע כל אחד מהם שהדרך של האחר נכונה.

למה לפעמים קל יותר להסתיר או לבקש מההורה שיגיד כן?

אחרי ויכוח כזה עם אמא, בפעם הבאה אולי תעדיף לפנות קודם לאבא. נניח שאתה שוב אמור לישון אצל אמא, אבל מתקשר אליו לשאול אם מותר לך לחזור מאוחר. אתה מקווה שאם הוא יגיד כן, לא תצטרך לשכנע אותה שוב. יש גם אפשרות שתשאל את שניהם, אבל לא תספר לכל אחד מה כבר ענה האחר. כך אתה מנסה לקבל את האישור לצאת בלי לעבור שוב את השיחה שהתעייפת ממנה.

נניח שאמא אמרה עשר, ואחר כך אבא הסכים לאחת עשרה בלי שידע שכבר שאלת אותה. עכשיו, כדי לשמור על האישור שקיבלת ממנו, אתה צריך להימנע מלספר לה על השעה החדשה או לקוות שלא ידברו ביניהם. אם הם מגלים שקיבלו ממך מידע שונה, הם עלולים להתחיל לשאול למה הסתרת. הבקשה להישאר עם החברים נדחקת שוב הצידה, והפעם מתווסף גם קושי לסמוך על מה שסיפרת.

לפני שאתה מסתפק במסקנה ששוב הסתבכת, כדאי להבין מה ניסית להשיג כשלא סיפרת. האם רצית לקבל כן אחרי שכבר שמעת לא? האם חששת שאזכור ההורה האחר יתחיל שוב ריב? לפעמים שני הדברים פועלים יחד: אתה רוצה לצאת, וכבר מצפה שכל בקשה תסתבך. אפשר להכיר בקושי הזה ולקחת אחריות על המידע שהסתרת. הכנות שלך חשובה; ניהול המחלוקת שמתעוררת בין ההורים אינו האחריות שלך.

אם לא סיפרת לאבא שכבר קיבלת תשובה מאמא, אפשר לומר לו: שאלתי קודם את אמא והיא אמרה עשר. לא סיפרתי לך כי רציתי שתסכים לאחת עשרה. אני מבין שהיית צריך לדעת שכבר דיברתי איתה. אחרי שהמידע ברור, אפשר לחזור לבקשה: אני עדיין רוצה לצאת. תוכלו לדבר ביניכם על השעה ולהגיד לי מה החלטתם? כך אתה מתקן את מה שהסתרת, בלי לקחת על עצמך לשכנע אחד מהם להסכים לאחר.

אצל אבא מותר ואצל אמא אסור: מה אפשר לומר עכשיו?

נחזור לערב מתחילת המאמר, שבו סיפרת לאמא מה אבא הרשה בשבוע שעבר. במקום להמשיך להסביר את ההחלטה שלו, אפשר לומר: כשסיפרתי שאבא הרשה אחת עשרה, ניסיתי להסביר למה אני מבקש עוד שעה. אני רוצה לדבר על הערב הזה. חשוב לי להישאר עם החברים עד הסוף. מה מדאיג אותך בזה? כך אתה מסביר לאמא למה הזכרת אותו ומחזיר אותה לבקשה הנוכחית, בלי לדרוש ממנה להסכים איתו.

אם אמא עונה שאין מי שיחזיר אותך באחת עשרה, יש שאלה מעשית שצריך לפתור: איך תגיע הביתה בבטחה. אפשר לבדוק איתה אם יש מבוגר שהיא מכירה וסומכת עליו שיוכל להסיע. אם היא חוששת שיהיה לך קשה לקום ללימודים, אפשר לבקש שתשמע למה המפגש חשוב לך ולברר אם היא מוכנה לחריגה הפעם. הבירור לא מבטיח שהשעה תשתנה. הוא מאפשר לדבר על הסיבה לתשובה שלה ועל הבקשה שלך, בלי להיתקע בהשוואה לאבא.

אם היציאה תלויה גם באבא, למשל מפני שהוא אמור לאסוף אותך, אפשר לבקש מההורים מועד לעדכון: אני צריך להחזיר לחברים תשובה עד שש. תוכלו לדבר על ההסעה ולהגיד לי עד אז מה סוכם? אם הגיעה השעה ועדיין לא קיבלת תשובה, אמור להורה שאיתך שאתה עדיין מחכה. לחברים אפשר לכתוב שעוד אין לך אישור סופי. אינך צריך להתקשר שוב ושוב לכל הורה ולהעביר את התשובות ביניהם כדי לסיים בעצמך את התיאום.

ייתכן שאמא תבין למה המפגש חשוב לך ובכל זאת תבקש שתחזור בעשר. אתה עדיין יכול להרגיש שזה לא הוגן, במיוחד אם תהיה היחיד שצריך ללכת מוקדם. אפשר לומר לה: אני מאוכזב, רציתי להישאר עם כולם. תוכלו לדבר על השעה לפעמים הבאות בזמן רגוע יותר. ואם היא לא נתנה תשובה אלא אמרה שתשאל את אבא, והוא מחזיר אותך אליה, יש עדיין בקשה פתוחה שצריך לעזור לך לברר.

ומה אם אומרים לך: תגיד לאבא, תשכנע את אמא?

נניח שאמא אומרת: תגיד לאבא שאם הוא מרשה לך לחזור באחת עשרה, שיבוא בעצמו להחזיר אותך. אתה צריך לדעת מי יסיע, אבל במשפט שלה יש גם כעס על מה שהוא הרשה. כשאתה מעביר אליו את המשפט כולו, אתה מביא איתך גם את הכעס שלה, ועלול לחזור עם תשובה כועסת משלו. אפשר לבקש ממנה: אני צריך לדעת איך אחזור. תוכלי לדבר עם אבא ולסכם איתו מי אוסף אותי? כשבטוח לך לומר זאת, אפשר להוסיף שקשה לך להעביר את הוויכוח ביניהם. למסור מתי מסתיים המפגש הוא החלק שלך; להעביר ביקורת מהורה להורה אינו התפקיד שלך.

אם אמא משיבה שפשוט תתקשר לאבא, ואבא אומר שתברר איתה, אתה עלול להרגיש שלא הסברת טוב מספיק. אבל כבר אמרת מה אתה צריך: לדעת אם תוכל לצאת ואיך תחזור. כשהשליחות הזאת חוזרת ואתה נשאר בלי מענה, אפשר לפנות למבוגר שאתה סומך עליו, כמו קרוב משפחה, מחנך או יועצת. ספר לו מה כל הורה אמר ומה אתה נדרש להעביר ביניהם. כך הוא יוכל לעזור לך לחשוב איך לערב את ההורים, בלי להשאיר אצלך את האחריות להשיג הסכמה.

אם אינך בטוח עם מי לדבר ואיך להתחיל את השיחה, אפשר לספר למבוגר שבחרת בדיוק מה קרה: ביקשתי לצאת, אמא שלחה אותי לאבא והוא אמר שאחזור אליה. אני לא יודע ממי לקבל תשובה. הייתי רוצה שתעזור לי לחשוב איך לבקש מהם לדבר ביניהם. כך הוא מבין שאתה זקוק לעזרה במצב מסוים, ולא מבקש ממנו לבחור מי מהוריך צודק.

כשמאחורי הכלל יש איום או פחד

עד עכשיו דיברנו על ויכוח סביב יציאה ועל קושי לקבל תשובה. אם אתה חושש שיפגעו בך בגלל בקשה או שיתוף, צריך לפנות לעזרה שתשמור עליך. למשל, אם מאיימים להכות אותך, משפילים אותך או דורשים שלא תספר על פגיעה, אל תנסה לפתור זאת באמצעות ניסוח מוצלח יותר. פנה למבוגר בטוח מחוץ למצב וספר גם מה קרה וגם ממה אתה חושש אם ההורה יידע שפנית.

כשיש אלימות או איומים בבית, הצעד הראשון הוא עזרה שתשמור עליך. בסכנה מיידית פונים למשטרה ב־100. לסיוע ולהכוונה אפשר לפנות למוקד הרווחה 118; כשאין אפשרות לדבר בבטחה, אפשר לשלוח הודעת וואטסאפ ל־050-2270118. אין צורך להוכיח קודם מי צודק במחלוקת כדי לבקש הגנה.

אתה יודע מה לומר, אבל ברגע האמת שוב מוותר

גם כשאין איום ואפשר לדבר בבית, שיחות קודמות יכולות להקשות על הבקשה הבאה. נניח שבפעם אחרת אמא שואלת עם מי אתה נפגש, כדי לדעת מה התוכנית. עוד לפני שאתה עונה, אתה נזכר בוויכוח על אבא וחושש ששוב תצטרך להסביר אותו. אתה אומר שלא חשוב ונכנס לחדר, אף שהפעם עוד לא התחיל ויכוח. ברגע הזה הכנת משפט אינה תמיד מספיקה: אתה יודע מה רצית לומר, אבל הפחד מן השיחה הקודמת כבר גורם לך לוותר על הנוכחית.

בעבודה איתי בשיטת מ.ס.ע נתחיל בהיכרות איתך ועם החיים שלך. במיפוי נברר מה קורה לך ברגע שלפני הוויתור, ואיך הוא קשור למה שחווית כשביקשת או לא הסכמת בעבר, בבית ובקשרים אחרים. למשל, האם שאלה של אמא נשמעת לך כמו התחלה של חקירה? מה אתה חושש שיקרה אם תמשיך לענות? כך אפשר לבדוק אם למדת שבקשה שלך תתחיל מריבה, ולכן עדיף לשתוק. נבדוק גם איך ההורים מגיבים היום ומה הם צריכים לשנות בהתנהלות שלהם. המטרה היא להבין מה מקשה עליך לבקש, ולהבחין בין העבודה שאתה רוצה לעשות בשביל עצמך לבין האחריות של ההורים להתנהלות שלהם.

אם במיפוי מתברר שהוויתור כבר הפך לתגובה אוטומטית, נוכל לעבוד עם מה שמפעיל אותו. שלב הסילוק בשיטת מ.ס.ע כולל עבודה רגשית עם תת המודע, בהסכמה ובקצב שלך. בקשב פנימי עובדים עם הרגש, התחושה או הדימוי שעולים סביב הקושי שזוהה, כדי לשחרר את האמונה וההגנה שנבנו סביבו. למשל, אם התברר שאתה חושש שכל אי הסכמה תרחיק ממך את ההורה, העבודה נוגעת בפחד הזה ובצורך לוותר כדי לשמור על הקרבה. זו עבודה על מה שקורה לך גם אחרי שכבר הבנת שמותר לבקש, מעבר להכנת המשפט שתגיד בשיחה הבאה.

במקביל לעבודת השחרור בונים את העצמאות שאתה רוצה לעצמך. נחזור לאותו ערב ונברר מה היית רוצה להיות מסוגל לעשות בו: להסביר עד הסוף למה המפגש חשוב לך, לומר שאתה מאוכזב בלי להפסיק את השיחה, או לבקש עזרה כששולחים אותך שוב בין ההורים. נבחר יחד מטרה וצעד שמתאימים לך. אחר כך נבדוק מה קרה בשיחה עצמה: האם אמרת את מה שהתכוונת, באיזה רגע רצית לחזור בך ומה עזר לך להמשיך. כך בודקים התקדמות ביכולת שלך לבחור ולבטא את עצמך, גם אם שעת החזרה נשארה עשר.

אימון רגשי לנוער יכול לתת לך מקום לברר מה חשוב לך ולעבוד על הקושי לבטא אותו. הליווי מתקיים אונליין, מתוך נכונות שלך ובמטרות שנבחר יחד. בתחילת הדרך נסביר מה נשאר בשיחות בינינו, אילו עדכונים ההורים מקבלים ומתי צריך לערב אדם נוסף כדי לשמור עליך. כך תדע מה משמעות הפרטיות לפני שתחליט מה לשתף. העבודה נועדה לעזור לך בחיים שלך; היא אינה הופכת אותך למי שצריך לתקן את היחסים בין ההורים.

לחזור לבקשה שלך

נחזור להודעה מהחברים: אז אתה בא? אחרי הוויכוח עם אמא לא ידעת מה לענות, כי כבר אמרת לה שתישאר בבית. כדי לבדוק אם עדיין תוכל לצאת, אפשר לחזור אליה ולומר: אמרתי שלא אצא כי התעצבנתי מהשיחה. אני כן רוצה לפגוש את החברים. אפשר לחזור לדבר על שעת החזרה? עכשיו אתה אומר לה מה השתנה בתשובה שלך ומה אתה מבקש ממנה לברר. אם צריך לתאם הסעה עם אבא, האחריות לשיחה איתו נשארת אצלה.

אמא עדיין יכולה להישאר עם עשר. אבל אתה כבר לא חייב להישאר בבית רק מפני שהשיחה הסתבכה, או להעמיד פנים שלא רצית לצאת. יש לך אפשרות לומר מה חשוב לך, לשמוע את התשובה ולבחור אם לצאת גם כשצריך לחזור לפני החברים. בתוך מאגר התובנות לנוער כשההורים נפרדים תוכל למצוא עוד כלים להבנת החיים בשני בתים ולשמירה על המקום שלך בלי להיכנס למחלוקת ביניהם. ואם בכל בקשה אתה שוב מסתיר, נסגר או מוותר כדי למנוע ריב, זה קושי שאפשר להביא לעבודה איתי. המטרה היא לבנות מקום לרצון שלך וליכולת לבטא אותו, לצד האחריות שלך למה שאתה אומר ועושה. ההסכמות בין שני הבתים נשארות באחריות המבוגרים.