המדריך לילד הנצחי והדון ז'ואן

זהו המאמר הרביעי בסדרת טיפוסי האופי. המאמר הראשון עסק בגבר ההורי והמחיר שהוא משלם על אחריות יתר.

הוא לא הבטיח לך כלום. הוא אולי אפילו לא פנוי.
ובכל זאת הוא השתלט לך על המחשבות.
לפני שתמשיכי לקרוא, כדאי שתדעי: מה שקורה לך הוא לא חולשה. הוא ביולוגיה. וזה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך קשה לעצור.

יש גברים שלא צריכים להבטיח כלום כדי להשתלט לך על המחשבות. המוח שלך זוכר את הרגע ההוא של החיבור, ומאותו רגע, את כבר לא רודפת אחריו. את רודפת אחרי התחושה שהוא נתן לך.

רוברט גרין, בספרו "אמנות הפיתוי", לא המציא שום חוק חדש. הוא פשוט הסתכל על הגבר הזה בדיוק. המפתה הטבעי. זה שנשים משלמות כל מחיר רגשי, ואצל נשים עצמאיות ואמידות, המחיר הזה חוצה מהר מאוד את הגבול למציאות הכלכלית. הן יממנו את סגנון החיים שלו, את החופשות ואת המסעדות, ויספרו לעצמן שזה לא משנה כי יש להן שפע. אבל מתחת לנדיבות הזו מסתתרת קנייה כואבת של אשליה. קניית הפנטזיה שאם נקל עליו מספיק את החיים, הפעם הוא באמת יישאר.

הוא יהיה הגולש, הסקייטר, הגיטריסט. תמיד זה שמושך את כל תשומת הלב. הכל יעשה בנונשלנטיות, כאילו אין מאמץ וכאילו הוא עושה את זה לעצמו בלבד. אבל מתחת לחוסר האכפתיות המופגן הוא יודע בדיוק מה הוא עושה. והוא כבר יודע שהטרף אצלו ביד.

המלכודת של המוח ופרדוקס הציפייה

רוברט ספולסקי, חוקר מוח מאוניברסיטת סטנפורד, בדק מה קורה במוח שלנו כשהתגמול לא בטוח. מה שהוא גילה מסביר בדיוק למה את לא מצליחה להניח את הטלפון.

הדופמין לא מופרש כשאנחנו מקבלים אהבה או תשומת לב. הוא מופרש בשיאו כשאנחנו מצפים להם.קוף שמקבל פרס בכל פעם שהוא לוחץ על כפתור מאבד עניין מהר מאוד. קוף שמקבל פרס רק לפעמים, בלי חוקיות ברורה, לא מפסיק ללחוץ לעולם. בתגמול לא צפוי רמות הדופמין עולות בעד 400 אחוז לעומת תגמול קבוע וצפוי.הגבר שלא נשאר הוא הכפתור הזה.

פעם אחת הוא שלח הודעה מדויקת שגרמה לך להרגיש שהוא רואה לך את הנשמה. פעם אחרת נעלם לשבוע בלי הסבר. המוח שלך זוכר את רגע החיבור ומתחיל לייצר רעב בלתי נשלט לחזור אליו. הלופ נפתח. וכל שתיקה שלו לא מרחיקה אותך אלא שואבת אותך עמוק יותר פנימה.

אם את מזהה את עצמך כאן, כדאי לדעת שזה קשור לאיך שהתת-מודע שלך מקודד דפוסים. המאמר על איך התת מודע מקודד דפוסים יראה לך בדיוק איך הלופ נוצר ומה צריך לקרות כדי לשחרר אותו.

השריון שהפך לאופי והכיבוש כפרס

ווילהלם רייך זיהה את המנגנון הזה כבר בשנות העשרים וקרא לו האופי הפאלי-נרקיסיסטי. הגבר הבוטח, המושך, זה שנראה ששום דבר בעולם לא יכול לפגוע בו. אבל מתחת לדמות הזאת מסתתר ילד שניסה להיות קרוב, שניסה לקבל אהבה, והמפגש מול ההורה השאיר אותו דחוי או לא נראה.

ההחלטה התקבלה בגוף ללא מילים, הרבה לפני שהשכל ידע להסביר אותה. החלטה שאומרת: אני לא אצטרך אף אחד לעולם.

הגוף הפך לשריון. הכתפיים נמתחו לאחור. החיוך הפך לכלי עבודה. המבט סורק את החדר בלי לנוח. כשהוא מסתכל עלייך את מרגישה חיבור חשמלי. ואז הוא מזיז את המבט הלאה, ובאותו רגע בדיוק הוא הופך לדבר היחיד שאת רוצה להשיג. לא מתוך כוח שלו, אלא מתוך צלקת שהפכה לדרך חיים.

אצל רייך הכיבוש הוא הפרס. הוא עובר מאישה לאישה כי כל אחת היא עוד הוכחה שהוא גבר. הילד הכואב והדחוי נשאר מאחור. לא כי הוא חולם, אלא כי הכיבוש הבא חשוב ודחוף יותר מהקשר הקודם.

הילד הנצחי וחיים על תנאי

אצל קארל יונג ומארי-לואיז פון פראנץ התמונה מקבלת זווית אחרת. כאן הכיבוש הוא לא הוכחה אלא בריחה. הוא רך, מקסים, קשור באופן סמוי לאם, וחי מה שפון פראנץ כינתה "חיים זמניים".

הוא עובר מאישה לאישה כי לנחות סופית פירושו להילכד. ולהילכד פירושו שהפוטנציאל האינסופי נגמר. כל אישה חדשה שמגיעה היא הפנטזיה שהנה "הדבר האמיתי" סוף סוף הגיע. ב-1983 הפסיכולוג דן קיילי לקח את העומק הזה ושיטח אותו לתווית פופ שטחית שנקראת תסמונת פיטר פן. זה השם ששווק להמונים אבל זה לא השם שמסביר את הכאב.

האמת על החופש שלו

מריו מיקוליצ'ר, מבכירי חוקרי ההתקשרות בעולם, בדק מה מתרחש בגוף של הגבר שנמנע מקרבה ונראה שאינו זקוק לדבר. מה שהוא גילה יכול לשנות את כל הדרך שבה את מסתכלת עליו.

הגבר עם סגנון התקשרות הימנעותי חווה עלייה דרמטית ברמות הקורטיזול ודופק מואץ ברגע שנושאי קרבה מתעוררים, בדיוק כמו כולם, ולפעמים בעוצמה רבה יותר. ההבדל הוא שהדיכוי הוא התנהגותי. הגוף שלו זועק את מה שהשכל שלו מכחיש.

מריו מיקוליצ'ר, מחקרי התקשרות במבוגרים

הוא לא חופשי. הוא נמצא במאמץ הישרדותי מתמיד.

כל ניסיון התקרבות מפעיל אצלו אזעקה. הוא משקיע את כל האנרגיה בכיבוי השריפה הפנימית לפני שתגיע אליו. את לא מקנאה בחירות שלו. את מסתכלת על ניתוק וקוראת לזה חופש.

זה בדיוק הנושא שנחקר לעומק במאמר על למה אנחנו נמשכים לאותן מערכות יחסים. למה בן-זוג יציב ואוהב מרגיש לנו חשוד, ואיך החלטת ילדות אחת מנהלת את הבחירות שלנו עשרות שנה אחר כך.

הרווח הסמוי שמנהל את שניכם

הרווח הסמוי שונה לכל אחד. אצל הדון ז'ואן של רייך, כל עוד הוא כובש הוא לעולם לא ירגיש את הילד הקטן שלא העריכו. אצל הילד הנצחי של יונג, כל עוד שום דבר לא סופי הוא עוד לא נכשל והחיים המושלמים עדיין לפניו.

אבל אוטו פנצ'ל, פסיכואנליטיקאי שחקר את הדמות הזאת, כתב משפט שחותך את האמת ללא פילטרים:

בלי מי שנשארת לחכות אין דון ז'ואן.
אוטו פנצ'ל

השאלה האמיתית כאן היא לא מה הבעיה שלו, או למה הוא לא מסוגל להתחייב. השאלה היא למה את משתתפת בריקוד הזה.

הרווח הסמוי שלך באהבת גבר שלא בוחר בך הוא מנגנון הגנה מתוחכם וכואב. כל עוד הוא לא בחר בך באופן סופי הסיפור לא נגמר. וכל עוד הסיפור לא נגמר אפשר עדיין לשנות את הסוף.

אם תקומי ותלכי
תצטרכי לעמוד מול השאלה הקשה מכולן.
למה בחרתי מלכתחילה במי שלא יכול לראות אותי.

ואם את מסכימה להבין שהוא לא יכול לבחור בך
זה אומר שאת צריכה לפגוש את הכאב המקורי.

יש פה ילדה שמחכה ליד החלון. לא מטאפורה אלא תחושה גופנית אמיתית. היא מחכה שמשהו ישתנה. שהפעם יראו אותה. שהפעם יבחרו בה. את לא מחפשת אותו. את מחפשת את הגרסה שבה הסיפור מסתיים אחרת.

הגרסה שבה הוא נשאר ומוכיח שאת ראויה לאהבה.

אי אפשר לשנוא אותו באמת. כי לשנוא אותו אומר לסגור את הסיפור. וזה הדבר שהכי מפחיד לעשות.

ואם את שואלת את עצמך למה הבנה לבדה לא מספיקה כדי לשנות, הנה ההסבר המלא על איך התת מודע מקודד דפוסים. זה אולי אחד המאמרים החשובים ביותר שתקראי.

הבנה לא משנה דפוס

את יכולה לקרוא מאות מאמרים. להבין בדיוק מי הוא. להסביר לחברות שלך את המנגנון הפסיכולוגי שלו. ועדיין למצוא את עצמך קופצת כשהשם שלו מופיע על המסך.

למה? כי הדפוס הזה לא גר בשכל. הוא לא נשען על מחשבות הגיוניות, אלא על חיווט עמוק שנצרב בגוף הרבה לפני שהיו לך מילים להסביר אותו.

במצפן הלב אנחנו יודעים שאי אפשר לדבר על דפוס כדי להעלים אותו. אנחנו לא מבקשים ממך לדמיין מציאות אחרת או פשוט לשנות גישה. דרך עבודה רגשית עמוקה בגובה העיניים אנחנו ניגשים בדיוק למקום שבו הלופ הזה נוצר ומשחררים אותו מהשורש.

רק כשמשחררים מהגוף את הצורך לתקן את סיפור העבר דרך אנשים שלא פנויים אלינו מתפנה באמת מקום לסיפור חדש. מקום שבו בחירה היא לא מאבק ולא רכבת הרים של דופמין אלא פשוט מקום בטוח להיות בו.

רוצה לשחרר את הדפוס מהשורש? לחצי כאן ליצירת קשר.

מאמרים קשורים שכדאי לקרוא אחר כך:למה אני נמשך תמיד לאותן מערכות יחסים
איך התת מודע מקודד את הדפוסים שמנהלים אותנו
המדריך המלא לזיהוי הגבר ההורי
איך לחזק את הערך העצמי
לכל המאמרים במצפן הלב