למה כשעוזרים לאדם נרקיסיסט מקבלים התקפה במקום תודה

התרחיש הזה מוכר לכל מטפל, הורה או בן זוג מסור: אתם מזהים מצוקה. אתם מתגייסים בכל הכוח, נותנים מהלב, מהזמן ומהמשאבים שלכם. הצד השני לוקח, נעזר, אולי אפילו משתקם. אבל רגע לפני שהייתם מצפים להכרת תודה – מגיעה הסטירה. זלזול, כעס, התנהגות של "מגיע לי", או ניתוק קשר פתאומי ברגע שהצבתם גבול.

למה זה קורה? למה דווקא האנשים שקיבלו מאיתנו הכי הרבה, הופכים לעיתים קרובות לאלה שפוגעים בנו הכי עמוק?

במאמר זה נצלול אל מתחת לפני השטח, אל המנגנונים הפסיכולוגיים של הפגיעה הנרקיסיסטית ומנגנון הפיצול, ונבין איך יוצאים ממשולש הדרמה ההרסני הזה.

1. העזרה כפגיעה באגו: הזווית הנרקיסיסטית

האינטואיציה שלנו אומרת שעזרה אמורה לעורר אהבה. הפסיכולוגיה מלמדת אותנו שלעיתים קרובות, עזרה מעוררת שנאה.

על פי גישת פסיכולוגיית העצמי של היינץ קוהוט (Heinz Kohut), אנשים בעלי קווים נרקיסיסטיים (גם אם אינם בעלי הפרעה מלאה) מחזיקים ב"עצמי גרנדיוזי" שביר. הם חייבים להרגיש עליונים, עצמאיים ומושלמים כדי לשרוד רגשית.

ברגע שאתם עוזרים להם, אתם למעשה מציבים מראה מול חוסר האונים שלהם. עצם הנתינה שלכם מסמנת להם: "אני למעלה (יכול לתת) ואתה למטה (צריך לקבל)". עבור אגו שברירי, זוהי פגיעה נרקיסיסטית (Narcissistic Injury) בלתי נסבלת.

התוצאה: כדי לשקם את הערך העצמי שלהם, הם חייבים לבצע Devaluation (הפחתת ערך) שלכם או של העזרה שנתתם.

• "זה לא בדיוק מה שהייתי צריך."
• "אתה עושה את זה בשביל עצמך."
• "עשיתי לך טובה שהסכמתי לבוא." הקטנת הנותן היא הדרך היחידה של המקבל להרגיש שוב "גדול".

2. "או מלאך או שטן": מנגנון הפיצול וחרדת הנטישה

מה קורה כשאתם מציבים גבול? (למשל: "הסתיים הטיפול החינמי", או "אני לא יכולה לעזור היום").

כאן נכנסת לתמונה חרדת הנטישה ודפוסים המזוהים עם קושי בויסות רגשי (לעיתים גבוליים). הפסיכואנליטיקאית מלני קליין (Melanie Klein) טבעה את המושג "פיצול" (Splitting).

עבור אנשים אלו, קשה לתפוס אדם כמורכב – מישהו שהוא גם טוב (עוזר) וגם מתסכל (שם גבול). לכן הם מפצלים את העולם ל"טוב מוחלט" ו"רע מוחלט".

• כל עוד נתתם ללא גבול – הייתם המלאך המושיע (אידיאליזציה).
• ברגע ששמתם גבול – הפכתם לאויב האכזר שנוטש אותם (דוולואציה).

הכעס הקיצוני שאתם חוטפים הוא לא על ה"לא" הספציפי שאמרתם. הוא זעקה של חרדת נטישה קמאית. הגבול שלכם נחווה אצלם כנטישה, והתגובה היא התקפה כדי להגן על עצמם מפני הכאב.

3. צרות עין (Envy): הרצון להרוס את הטוב

קליין דיברה על מושג נוסף וקשה לעיכול: Envy (צרות עין). להבדיל מקנאה רגילה (Jealousy), צרות עין היא התחושה שמישהו אחר מחזיק במשאב טוב (שלווה, כוח, ידע, כסף) שאני זקוק לו, והידיעה הזו כואבת כל כך, עד שמתעורר דחף להרוס את המקור הטוב הזה.

אם אתה מזהה את עצמך כאן, אפשר אבחון קצר שמראה לך מאיפה תפקיד המושיע מתחיל. בלי מחויבות.

זה מסביר מקרים שבהם המטופל או בן הזוג מנסה "לקלקל" את העזרה שקיבל, או לפגוע במטפל שעשה לו טוב. זה לא הגיוני, אבל זה רגשי: "אם אני לא יכול להיות המקור של הטוב הזה, אני אהרוס אותו כדי לא להרגיש תלוי".

4. המלכודת שלנו: משולש הדרמה של קארפמן

אבל ב"מצפן הלב", אנחנו תמיד מסתכלים פנימה. למה אנחנו נשארים שם? סטיבן קארפמן תיאר את "משולש הדרמה":

1. המושיע (Rescuer): אנחנו נותנים מעל ומעבר, לרוב בלי שביקשו מאיתנו בבירור, מתוך צורך להיות נחוצים.
2. הקורבן (Victim): הצד השני שמשדר חוסר אונים.
3. הרודף (Persecutor): הרגע שבו הקורבן תוקף אותנו כי לא עמדנו בציפיות.

כשאנחנו נכנסים לעמדת "המושיע", אנחנו למעשה מזמינים את הצד השני להישאר "קורבן" ולא לקחת אחריות. וכשהוא לא לוקח אחריות – הוא בסוף יהפוך ל"רודף" ויאשים אותנו.

איך יוצאים מזה? הגישה של "מצפן הלב"

הפתרון הוא לא להפסיק להיות אנשים טובים, אלא להפסיק להיות "מושיעים".

1. זיהוי הדפוס: שימו לב מתי אתם עובדים יותר קשה מהאדם שמולכם. אם אתם מתאמצים לתאם, לשכנע, לפתור – אתם בריקוד סולו.
2. הצבת גבול ככלי טיפולי: גבול הוא לא עונש. גבול הוא המציאות. כשאתם אומרים "אני לא יכול לתאם איתך השבוע כי ביטלת 3 פעמים", אתם מלמדים את האדם שמולכם את חוקי העולם הבוגר. אתם מוציאים אותו מהפנטזיה הנרקיסיסטית שהכל סובב סביבו.
3. ויתור על האישור: שחררו את הצורך שיודו לכם. עשו את הדבר הנכון כי הוא נכון, לא כדי לקבל ליטוף לאגו.
4. התמודדות עם "הכחדה": בפסיכולוגיה התנהגותית, כשאנחנו מפסיקים לחזק התנהגות שלילית (מפסיקים לרדוף), ההתנהגות תתגבר לרגע (התפרצות זעם/דרמה) לפני שהיא תיעלם. אל תיבהלו מהכעס שלהם. זה סימן שהגבול עובד.

לסיכום: היכולת שלנו להכיל היא מתנה, אבל ללא גבולות היא הופכת לקללה. ב"מצפן הלב" אנחנו לומדים לנתב את החמלה למקום שבו היא מצמיחה אנשים, ולא משמרת את התלות שלהם. המטרה שלנו היא לא רק לשנות, אלא לשחרר את הדפוסים שמונעים מאיתנו – ומהם – לגדול.

מוזמנים לקרוא על השיטה שתעזור לכם להפסיק להיות המושיעים וללמוד לשים גבולות